1. בפעם הראשונה שמכבי חיפה נסעה לרוסיה, ספטמבר 1993, אייל ברקוביץ' היה בן 21. גם ירדן שועה הוא עכשיו בן 21. יחי ההבדל הגדול; אייל, שהיה רגע לפני הפריצה הגדולה בקריירה, ושועה, שסימן אולי השבוע את שקיעת הקריירה שלו. בקורות חייו אני מתאר לעצמי ששועה עוד יחזור יום אחד לשבוע הזה בספטמבר 2020, ולהחלטה שלו (שלו, כן?) לעזוב. הוא רוצה לבית"ר. בהצלחה לו.
חיפה נסעה לרוסטוב גם בלי יאניק וילדסחוט, אבל עם בוגדן פלאניץ' שנראה בסדר. רוסטוב היא מקום לא פשוט לחזור ממנו עם תוצאה ועלייה לשלב הבא, וככה זה נראה גם ברגעי הפתיחה עם ספיגה מהירה לאחר התארגנות לא טובה בחלק אחורי ושער של שומורדוב.
אני לא רוצה להישמע פופליסט - בוודאי לא בשלב מוקדם של העונה שלא ברור איך תתפתח עדיין - אבל נראה שבשיקולים של מקבלי ההחלטות בחיפה לבחור בין מרקו בלבול לברק בכר - לבכר היה יתרון בנוקאאוט על בלבול בקבוצות שבהן אימן, ביכולת לתרגם יכולת טובה גם להישגים שאפשר לגעת בהם, ובעיקר לדעת לנצח במשחקים החשובים באמת.
בין שלל בעיותיה של חיפה לאורך שנות המשבר, הבולטת שבהן היתה החורבן בביטחון העצמי של השחקנים ושל המועדון עצמו. אתמול, גם בפיגור שער, שמר בכר על קור רוח מול יריבו ואלרי קרפין, כי חיפה התעשתה מהר וחזרה בשער - הצגה - של רוקאביצה אחרי הכנה של חזיזה ומאבוקה.
אבו פאני פירק את הרוסים פעמיים - פעם בבעיטה מחוץ לרחבה, והנוקאאוט בכרטיס האדום שסחט מגלבוב וסידר ניצחון ראשון ברוסיה. 22 דקות הם דחקו בכוח את המחשבות על החבורה של מוריניו, שתחכה להם עכשיו בלונדון.
2. מאת'רוול באצטדיון המושבה זה כמעט כמו לגלות את המפלצת מלוך נס. עוד שם מסתורי מסקוטלנד שמלווה אותנו כבר אלפי שנים בכדורגל, תוכל להתרכז כל כולה במשחק הליגה ביום ראשון בבית מול ריינג'רס, אחרי שנעצרה בתחנה בפתח תקווה.
תזכרו איפה היתה באר שבע לפני שבוע אלבניה בדקה ה־89, ואיפה היא כרגע, ערב משחקה הביתי מול פלזן החזקה. מה שיוסי אבוקסיס יכול לקחת מהמשחק הוא שובם של זרים דומיננטיים כמו בימי הזוהר. ויטור הראשון. ז'וסוואה בפנדל ואקולטסה, והופעה טובה מאוד של מריאנו בריירו. בדיוק כשניצחנו עכשיו, נסגרה המדינה.
