התוכנית בהיקף 10.5 מיליארדי שקלים שאושרה השבוע, עונה על צורך מרכזי באספקת חמצן לעסקים: מהירות • רק שלצד התוכניות האחרות, תג המחיר עלול להאמיר לשליש טריליון ש'
בשמונת החודשים הראשונים של השנה, שחמישה מתוכם היו תוך התמודדות עם משבר הקורונה, הממשלה הוציאה באופן ישיר 35.5 מיליארדי שקלים על תמיכה במשק ותקצוב הקשור בהתפשטות המגיפה. הגירעון המצטבר שנוצר בתקציב בשמונת החודשים הללו הוא 87.5 מיליארד שקלים, בהשוואה ל־29.2 מיליארד שקלים בתקופה המקבילה אשתקד - פער של 58.3 מיליארד שקלים, שנובע הן מהקיטון בהכנסות הממשלה והן מהגידול בהוצאותיה.
החודש התשיעי של השנה האזרחית נפתח בהמשך קיטון בהכנסות הממשלה ובאישור תוספת תקציב של 10.5 מיליארד שקלים להרחבת רשת הביטחון למשק, כתוצאה מהסגר השני שבו אנו נמצאים. עכשיו אולי זה קצת יותר מובן למי שלא הבין קודם למה אישור תקציב רגיל בכלל לא רלוונטי לשנה שכזו. התחזיות של משרד הבריאות וקברניטי הרפואה הציבורית מלמדות שהרע מכל עדיין לא מאחורינו - לא מבחינת התפשטות המגיפה ולא מבחינת המשמעויות הכלכליות שלה.
אבל כבר עכשיו ברור שסיכום עלויות המשבר הזה יעורר פלצות. באוצר ובבנק ישראל, כמו גם בקרן המטבע העולמית ובארגון ה־OECD, הפגיעה מתפרסת על השנים 2023-2020 בשלב הזה, ותרחיש האמצע - לא זה הגבוה שמיקם את ישראל כצפויה להיות השנייה בזינוק מבין המדינות המפותחות - מבטא אובדן תוצר של 25% על פני שנים אלה, בהשוואה לתחזיות האמצע לפני המשבר. מדובר בסכום דמיוני של כשליש טריליון שקלים (337 מיליון).
באוצר ובבנק ישראל מבינים בכל זאת שאין זה הזמן לחסוך אלא לתמוך במשק, בעסקים שסופגים מהלומות ובאזרחים שמאבדים מהכנסתם. בעיקר חשוב לשמור על התשתיות - על אמצעי הייצור ועל רוחם של האזרחים, כדי שמייד ביום שאחרי המגיפה - הכלכלה תוכל לזנק חזרה לתוואי הצמיחה.
התוכנית שאושרה השבוע פורסת רשת ביטחון רחבה יותר, מכיוון שהיא מיועדת לעסקים שנפגעו ברמה של 25% ולא רק אלה שאיבדו 40% מהמחזור שלהם. היא עונה גם על הצורך, והביקורת שהיתה על התוכניות הקודמות, להיות מהירה - היא מציעה לעסקים מקדמה של 50% מגובה מענק ההוצאות הקבועות לעסק. היא גם מציעה פטור מארנונה לעסקים שנפגעו ומענק עידוד תעסוקה.
תפוקה בירידה, מענקים בעלייה
בישראל, כמו במדינות רבות בעולם, ממשלות מתייחסות לתעסוקה באופן לא מציאותי. הן מניחות שניתן לשמר עובדים על ידי תמיכה במענקי עידוד תעסוקה למיניהם, בעוד ההנחה הזו נכונה רק בשוליים - ומחירה יקר, מכיוון שהיא מחייבת תמיכה גם במעסיקים שהיו מעסיקים את העובדים אף בלעדיה. ניקח לדוגמה מעסיק שהתפוקה של העובד שלו ירדה ב־50% - לא באשמת העובד כמובן, אלא בשל צמצום הפעילות של העסק; ונניח שהממשלה תחליט לתמוך במעסיק ב־40% - במקרה זה מעסיקים רבים לא ירצו לאבד את הזכות הזו וימצאו דרך עם העובד להמשיך להעסיקו, כדי ליהנות מהתמיכה הממשלתית.
זה יכול להיות תמורת ויתורים מסוימים מצד העובד - הורדת שכר או תוספת עבודה; אבל ייתכן מאוד שכשהתמיכה תיפסק - המעסיק ייאלץ לפטרו. לא בטוח שנכון לממשלה לתמוך במלוא שיעור אובדן התפוקה של העובד, אם למשל אחרי המשבר המצב לא ישוב לקדמותו, או אופי העסק ישתנה. ובינתיים, כאמור, אין דרך להבחין בין מעסיק שעמד לפטר עובד לבין מעסיק שבכלל לא התכוון לעשות זאת, ולכן הממשלה תצטרך לבזבז משאבים יקרים על תמיכה מיותרת.
בארץ מרבים להלל את המודל הגרמני שמעביר פיצוי העסקת עובדים למעסיקים, כדי שישמרו אותם גם כשהעסק מושבת - באופן חלקי או מלא - במקום מודל החל"ת הישראלי, התמיכה הישירה בעובד. אף אחד מהמודלים האלה אינו מושלם, אך על פניו דווקא המודל הישראלי בזבזני פחות. הוא מבטיח תמיכה בעובדים ברמות השכר הנמוכות.
עם ההכרזה על הסגר, יותר מ־40,000 עובדים הוצאו לחל"ת בתוך ימים ספורים, וקצב הוצאת העובדים לחל"ת המשיך להיות גבוה בימים שאחרי ראש השנה. מתחילת החודש ועד אמצע השבוע הוצאו לחל"ת כ־55,000 עובדים. בכך מטפס מספר מחוסרי העבודה ליותר מ־470,000. באופן רשמי רובם מחוסרי עבודה זמניים - בחל"ת - אך הנתון האמיתי לא באמת ברור לאיש, גם לא לעובדים עצמם. לחלק מהמעסיקים לא ברור אם יוכלו להרשות לעצמם לשכור מחדש את העובדים שהוציאו לחל"ת, כך שלמעשה מדובר בישיבה על הגדר.
נדל"ן: לא רק ירידה בביקוש
אחד החששות הגדולים העולים מהמצב הנוכחי הוא משבר אשראי שעלול להתפתח בעקבותיו. אחד האמצעים המרכזיים להתמודדות עם המשבר, בישראל ובעולם, הוא נטילת הלוואות. זהו מצב קלאסי שבו די ברור לכולם שהעתיד טוב יותר מההווה. ההנחה היא שמדובר במגיפה זמנית, ואחריה המצב יהיה טוב יותר. זוהי ההנחה הבסיסית הנדרשת כדי שנהיה מוכנים ליטול אשראי - ללוות כסף מהעתיד כדי להמתיק את ההווה. שהרי מי שסבור שהעתיד יהיה פחות טוב לא מעז ליטול הלוואות. מכאן ואילך השאלה היא המינון - עד כמה יהיה טוב יותר ועד כמה נכון ללוות - בכל הרמות: כמדינה, כפירמות עסקיות וכמשקי בית.
כמשקי בית, שיעור ניכר מתיק האשראי שלנו בנוי על משכנתאות. כיום 66% ממשקי הבית מתגוררים בבתים בבעלותם. כ־10% מחזיקים בבעלותם יותר מדירה אחת, אך רוב בעלי הבתים - של בית אחד ושל יותר מזה - מימנו את הרכישה באמצעות משכנתא שהם עדיין מחזירים. מחירי הבתים בארץ גבוהים ומסתמכים על ההכנסה הממוצעת שהיתה ערב המשבר.
צריך לזכור שבמהלך 11 השנים האחרונות עלו מחירי הדירות בישראל יותר מבכל מקום אחר בעולם - בשיעור של יותר מ־90%; באותו הזמן גם השקל התחזק יותר מסל המטבעות, ולמעשה משקיעים זרים שרכשו נכס בישראל עשו עסקה טובה במיוחד, גם כשהשקיעו בדירה בישראל וגם כשהשקיעו באפיק שקלי.
אז מה יהיה עכשיו, בעקבות הקורונה? לכאורה התשובה אמורה להיות פשוטה - ההכנסה שלנו ורמת החיים בכלל אמורות לרדת בשנה זו ולפחות בשנתיים העוקבות, ואם יש משהו שמחירי הדירות צמודים לו הרי זו היכולת שלנו לשלם עליהן. אבל אנחנו לא חיים במדינה פשוטה, והעניינים מורכבים יותר.
הם קשורים להאטת הבנייה בשנים האחרונות, בעקבות התערבות בוטה של המדינה ביזמות בשוק (מחיר למשתכן); הם קשורים לביקושים שיהיו מצד יהודי התפוצות ומשקיעים; הם קשורים להמשך ההתפתחות של המשבר ולקצב ההתאוששות ממנו (האם יתפתח משבר אשראי?) ובמידה רבה למדיניות הממשלה בשנים הקרובות. מכל הבחינות, יש לקוות שהממשלה הזו והבאות אחריה יתערבו פחות בשוק וינקטו מדיניות מעודדת צמיחה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו