תפנימו: תם עידן אש"ף

במשך שני עשורים סירבו השמאל, הממסד הביטחוני, ועמיתיהם בוושינגטון להכיר בכך שאש"ף היה ונותר ארגון טרור רצחני • לפני שבוע וחצי, בבית הלבן, ננעץ המסמר האחרון בארון קבורתו

לפני כמה חודשים הודיע בית הספר לממשל על שם ג'ון קנדי באוניברסיטת הרווארד, שבשנת הלימודים 2021-2020 יצטרף מזכיר הוועד הפועל של אש"ף סאיב עריקאת לפקולטה כעמית בכיר לדיפלומטיה. השבוע שיגר בכיר משרד המשפטים האמריקני לשעבר, עו"ד ניל שר, מכתב לשרי המשפטים וביטחון הפנים של ארה"ב, שבו ביקש מהם למנוע כניסתו של עריקאת לארה"ב.

אין שום סיבה שישראל תמשיך לממן את משכורות אנשי הרשות או לגבות עבורם מסים. אובאמה ואבו מאזן // צילום: אי.פי

זאת, בגין מעשיו תומכי הטרור שביצע לאורך השנים כבכיר באש"ף. מעשים אלה, מנה שר, כללו הסתה, הכשרה ושידול לטרור. על פי חוקי ההגירה של ארה"ב, הסביר שר, אסור לכף רגלו של עריקאת לדרוך על אדמת ארה"ב.

גם התזמון וגם המהות של מכתבו של שר היו משמעותיים. השבוע לפני 20 שנה, הרשות הפלשתינית פתחה את מלחמת הטרור נגד ישראל. ערפאת כינה את מלחמת הטרור הזו "אינתיפאדת אל־אקצא". השם סימן לכלל העולם האסלאמי שהפלשתינים הם כוח החלוץ של הג'יהאד העולמי. הטבח באזרחים יהודים דווקא העביר את המסר שמבחינת ערפאת ואנשיו, מלחמת הטרור היא יום הדין כפי שיום זה מתואר בחדית' (ומצוטט באמנת חמאס). לאמור: "לא יבוא יום הדין עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים, וכאשר יסתתר היהודי מאחורי אבנים ועצים, יאמרו האבנים והעצים... הוי מוסלמי, הוי עבד אללה, יש יהודי מאחוריי, בוא והרגו".

למרות מעשי הטבח והרצח, חרף ההסתה משולחת הרסן לרצח יהודים, ועל אף ההתנערות מכל מחויבות לשלום עם ישראל - לא היתה שום התנערות מהרשות, לא בישראל, לא בוושינגטון ולא בעולם הרחב. אדרבה, במקום להכיר במציאות, ממשלת ברק המשיכה לשאת ולתת עם נציגיו של ערפאת. שלושה חודשים לאחר שהרשות פתחה במלחמת הג'יהאד שלה, הנשיא קלינטון פרסם את "חזונו" לשלום, שכלל לראשונה הבעת תמיכה גלויה של ארה"ב בהקמת מדינה פלשתינית.

גם בחילוף השלטונות בארה"ב ובישראל, ועם העלייה המתמדת במספר הקורבנות הישראלים ובממדי הזוועה, התמיכה באש"ף וברשות שלו נמשכה וגדלה. לאחר מתקפות 11 בספטמבר, הנשיא ג'ורג' בוש הבן הכריז מלחמה על "הטרור העולמי". היו ישראלים רבים שקיוו שהמתקפות יעירו את האמריקנים למהותה הטרוריסטית של הרשות. אולם, בוש הבהיר כי הטרור הפלשתיני אינו שייך לעניין. חודשיים לאחר המתקפות, מזכיר המדינה קולין פאוול הודיע שממשל בוש תומך בהקמת מדינה פלשתינית. 

"המפתח לשלום" הושלך לים

דרך טבח הדולפינריום, הקארין איי, מבצע חומת מגן ועוד, נמשכה וגברה התמיכה האמריקנית והישראלית ברשות. בשנים 2008-2007 פעלה מזכירת המדינה קונדוליסה רייס נמרצות להגיע להסדר קבע תוך הפעלת לחץ כבד ביותר על ישראל לוויתורים. בשנת 2008 מסר אהוד אולמרט ליורשו של ערפאת, מחמוד עבאס, הצעה שהיתה נדיבה אף יותר מהצעת ברק בטאבה. בתקופת ממשל אובאמה האמריקנים העלו את הפלשתינים ומלחמתם הבלתי פוסקת בישראל על ראש שמחתם תוך שחרור מטר בלתי פוסק של לחץ, עקיצות ודה־לגיטימציה לעבר ישראל. הפלשתינים מצידם דבקו בפסילת שלום ובהפצת שנאה לישראל לאורך כל השנים.

מה עמד מאחורי ההתנהלות ההזויה הזאת - של ארה"ב, ושל ישראל? למה לאורך כל שנות הטרור נמשכה התמיכה הכלכלית, הפוליטית ואף הצבאית של וושינגטון מחד וישראל מאידך ברשות טרוריסטית שמעולם לא הפסיקה לתמוך בגלוי בהשמדת ישראל? יש סיבה אחת שמשותפת לוושינגטון ולירושלים - או לכל הפחות לשמאל ולממסד הביטחוני הישראלי. ויש סיבה נוספת ששייכת בעיקר לממסד הביטחוני ולשמאל בישראל: הם, כמו האירופאים, היו משוכנעים שהמפתח הבלעדי לשלום וליציבות במזרח התיכון היה שלום בין ישראל ואש"ף. האמונה העיוורת הזאת עמדה בשורש הסירוב הממושך של כולם להודות שאש"ף נשאר ארגון טרור רצחני שהצליח לגשר בין לאומיות ערבית ואסלאם ג'יהאדיסטי. כאשר עבאס איים לאורך השנים לפרק את הרשות אם לא יקבל עוד כסף מישראל, מארה"ב ומאירופה - הוא ידע שהאיום יביא תוצאה רצויה. הרי הוא היה האיש, ומשטרו היה המשטר שאין לו תחליף.

סיבה נוספת, הפנים־ישראלית שגרמה לממסד הביטחוני ולשמאל לסרב להודות באמת על הרשות הזועקת לכל עבר, היתה חוסר יכולתם לדמיין מצב שבו הערים הפלשתיניות ביהודה ושומרון יהיו בשליטת גורם אחר. בין שמתוך פחד משינויי הדמוגרפיה הפלשתינית, בין שמתוך אמונה עיוורת שאין כל אלטרנטיבה לאש"ף (בשעה שמשטר חמאס קיים כבר 13 שנה בעזה), ובין שמתוך שנאה לימין הישראלי וסירוב להכיר בטעותם בכריתת הסכמי אוסלו - אנשי שמאל, כמו גם צמרת צה"ל ושב"כ לדורותיהם, סירבו לאורך 20 השנים האחרונות להתמודד עם האמת הפשוטה: גם בהינתן מצב שאין שלטון חלופי ראוי לשלטון אש"ף, שלטון אש"ף אינו ראוי. הוא עוין, מושחת, משחית ומסוכן למדינה. שלום בוודאי לעולם לא יצמח ממנו.

הרכבת יצאה - ולא עברה בתחנה

הסכמי השלום שנחתמו בשבוע שעבר בבית הלבן בין ישראל והאמירויות ובחריין, וסירוב הליגה הערבית להישמע לדרישת הרשות לגנות אותם, חושפים את ריקנותה של תפיסת כל המי ומי בוושינגטון, בישראל ובאירופה. לא רק שהרשות ואש"ף אינם התחנה שבה חייבים לעבור בדרך לשלום בין ישראל ומדינות ערב; הם בלתי רלוונטיים לחלוטין ואם כבר - הם מטרד, לא יותר.

ברגע שראשי האמירויות ובחריין החליטו ששלום עם ישראל ייטיב עם האינטרסים שלהם, הם פנו אלינו. וסירוב הליגה הערבית לגנות את המעשה מצביע על עומק ורוחב התמיכה ביחסים עם ישראל בקרב מנהיגי ערב.

וזה מחזיר אותנו למכתבו של עו"ד שר לשרי המשפטים וביטחון הפנים של ארה"ב בעניין האשרה לעריקאת. אין ספק שעריקאת תומך ותמך בטרור ושימש שופר תעמולה של הרשות לאורך שנים, תוך הפצת עלילות דם נגד ישראל. הבולטת שבהן היתה טענתו באפריל 2002 - שאותה השמיע שלוש פעמים בשידור ב־CNN - שלפיה ישראל טבחה ללא הבחנה בפלשתינים במחנה הפליטים בג'נין במהלך מבצע חומת מגן. אליבא דעריקאת, חיילי צה"ל רצחו בדם קר יותר מ־500 פלשתינים. בשנים האחרונות, אף שעבר השתלת ריאה בארה"ב בסוף 2017, עריקאת טוען כי לממשל טראמפ אין זכות לתווך בין ישראל לפלשתינים.

לאורך כל שנותיו כנושא ונותן הראשי של אש"ף מול ישראל וחבר בצמרת אש"ף, עריקאת לא נדרש לשלם מחיר כלשהו על שקריו ועל תמיכתו הפעילה והגלויה ברצח ישראלים בידי מחבלים פלשתינים. אבל עכשיו, כשברור שאש"ף והרשות שלו אינם רלוונטיים לשלום, הגיע הזמן שהם יפסיקו לקבל פטור מעונש על מעורבותם הישירה והעקיפה בטרור. אין שום סיבה שעריקאת יקבל ויזה. ואין שום סיבה שישראל תמשיך לממן את משכורות אנשי הרשות או לגבות עבורם מסים. בוודאי אין סיבה שהממשלה תמנע מישראלים לתבוע את הרשות בגין נזקי הטרור בבתי המשפט. עידן אש"ף נגמר לפני שבוע וחצי. הגיע הזמן להכיר בכך ולפעול בהתאם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו