"הנהג שלנו חברה'מן, הוא ייקח אותנו לתימן", שרו פעם ילדים. פתאום זה נראה הגיוני, אם רק סעודיה תצטרף לחגיגת השלום ותאפשר גישה יבשתית מישראל ועד הידידות החדשות שלנו ממזרח לה ולתימן, שאולי תצטרף גם היא, מדרום לה.
הסכמים מדיניים הם הפתח להסכמים ולשיתופי פעולה כלכליים - שהם למעשה התוכן שלהם. יש המדקלמים "עסקים לא עושים עם חברים", הם כנראה חושבים שעסקים זה משהו מלוכלך שצריך לעשות רק עם זרים, אבל האמת היא שעסקים בונים קשר וחברויות. ישראל תמיד עניינה את המדינות הערביות המפותחות שבמפרץ. בתחילת המילניום ניהלתי עיתון השקעות בשפה האנגלית שרבים ממנוייו היו במדינות אלה, באמצעות חברת הפצה ירדנית. הם גם ידעו לרכוש את הטכנולוגיות הישראליות באמצעות מדינות אחרות. עכשיו זה יוכל להיעשות באופן ישיר. הפגישות הבלתי אמצעיות ילמדו אותנו להכיר זה את זה. בסופו של דבר, המנצחות הגדולות בעולם הן המדינות המפותחות, שהשקיעו בשגשוג כלכלי ולא רק בנשק.
לא מדובר במזרח תיכון חדש, אלא בעולם חדש שבו שתי הגישות הללו מתחדדות - שליטים עריצים המתמקדים בבניית כוח הרסני מול שליטים אמיצים הבוחרים בשגשוג כלכלי.