משק ההיסטוריה חלף מעל מחנה השמאל

הפגנת השמאל בכניסה לנמל התעופה בן־גוריון, שנועדה לחסום את נסיעתו של בנימין נתניהו לחתום על הסכמי השלום עם שתי מדינות ערב, הבהירה לכל מי שעיניים בראשם עד כמה הרחיק עצמו "מחנה השלום" מכל הערכים שהוא בעבר טען שהם הדגלים והערכים המרכזיים שלו. דובריו הנוכחיים של "מחנה השלום", שפעם צעקו "שלום עכשיו", ניצבים מעל כל במה אפשרית וזועקים כי השלום שהביאו בנימין נתניהו ודונלד טראמפ הוא מהלך רחב היקף של הונאה שיווקית, שימוש מסולף במילה "שלום", הישג מדיני רק לכאורה. מההבלים הללו הם מגיעים לצוואתו הרעיונית של פרופ' זאב שטרנהל, לכאב האמיתי שהם לא מצליחים להשתחרר ממנו, להסבר המעוות, מדוע הסכם השלום עם מדינות ערב הוא קלוקל: הראשונים, כך טוענים בשמאל, שמשלמים את המחיר עבור הונאת השלום הזאת, הם הפלשתינים. 

אתם שומעים וקוראים? מפגיני השמאל טוענים בקול רם וברור כי העובדה שמדינת ישראל חותמת על הסכמי שלום עם מדינות ערב היא פגיעה בפלשתינים. עם שק שקרים ובדיות זה הם מבקשים להנהיג את מדינת ישראל לקראת עתיד טוב יותר. הפרשנים, שמתעבים כל מעשה שבנימין נתניהו והליכוד יעשו, דנים כעת בבדיקות חוזרות ונשנות של נייר הלקמוס שבידיהם לקביעת עוצמת החמיצות הכללית לנוכח הסכמי השלום, המהולה בדיכאון בקרב הציבור בכלל, ומתכוונים בכך לאפיין את מצבו של המחנה נטול־השלום. 

השלום שנחתם בחסות אמריקנית הוא הישג היסטורי מדהים, המבטא רצון אמיתי של מדינות ערב לחבור לישראל ולפעול יחד איתה למען אינטרסים משותפים שכוללים חששות מפני התעצמות האימפריה האיראנית, שעלולה לשטוף את כל האזור בשנאה ובמלחמות עקובות מדם. נתניהו סדק את מעגל האיבה הסוני נגד ישראל, ואולי יוביל להיעלמותו אם וכאשר ערב הסעודית תחתום על הסכם שלום רשמי. כששומעים את קולות השמחה על השלום מאיחוד האמירויות, קשה שלא להסיק ששם מעוניינים בשלום הרבה יותר מאשר במחנה השמאל בישראל. יש לנו מזל קטן שבבחריין ובאיחוד האמירויות לא מקשיבים עוד לרחשי השמאל, שהפך שבוי לפוליטיקה של ריצוי והתאמת הצרכים של ישראל אל מול אלה של הפלשתינים. 

מחנה שונאי השלום רועד מפחד ומונע שינה מעיניו בגלל עסקת מטוסי הקרב האמריקניים שיימכרו לאיחוד האמירויות. ברצינות? השאלות המרתקות באמת הן: האם בשנים הקרובות תל אביב תחליף את ביירות הלבנונית, האפופה בתמרות עשן שהותיר ארגון חיזבאללה השיעי? האם תל אביב תהפוך למרכז המסחרי והפיננסי, מרכז התרבות וחיי הפנאי התוסס של המזרח התיכון? האם המערכת הבנקאית בישראל תהיה בטוחה ואמינה יותר בהנהגת לאומי והפועלים, דיסקונט ומזרחי, לשמירה על כספי הנפט? האם התעשיות הטכנולוגיות והרפואה, הנשק והדברת המדבר יוכלו לעמוד בקצב ההזמנות? אחד הימים המשמחים ביותר יהיה כאשר תאגידי ענק מתחרים בארה"ב ובאירופה יכעסו על "החצופים" החדשים, שמתחרים מולם על השווקים שנפתחו להם. 

לפתע התגלה לנו כי מחנה השמאל מוכן לחתום על הסכמי שלום רק עם מדינות שאינן עריצות, ודוגלות בדמוקרטיה פרלמנטרית נוסח בלגיה והולנד. מדוע באמת הכל צריך להיות עכשיו ומייד? מה בוער? לא עדיף היה שנתניהו ימתין עד ליום שבו מדדי הדמוקרטיה ושמירה על זכויות האדם של איחוד האמירויות, בחריין וערב הסעודית יגיעו לרמה מקבילה לאלה בשבדיה? בישראל של מחנה השמאל אנחנו צריכים לקבל אור ירוק מארגון המחקר היוקרתי "פרידום האוס", שיאשר שהמדינות המקיפות אותנו במזרח התיכון עומדות בסטנדרטים של דנמרק. 

בנימין נתניהו בונה לנו, הישראלים, מזרח תיכון חדש. החלום של שמעון פרס הולך ומתגשם, ללא סרבני השלום הקבועים ולמרות השמאל המיילל על חמיצות מחלחלת בו לכל פינה. כל כמה שהדבר עצוב, משק ההיסטוריה חלף מעל מחנה השמאל.