מתחילת משבר הקורונה מתייחסת הממשלה לשלטון המקומי כאל קבלן ביצוע בלבד. פעם אחר פעם מנחית השלטון המרכזי על הרשויות המקומיות מדיניות שלא הותאמה למאפיינים של האוכלוסיות שלהן, וכתוצאה מכך פוגע באפקטיביות של התגובה הלאומית למגיפה. תפיסת השלטון המקומי כזרוע ביצועית משנית הובילה לכך שלא היה ניצול של היכולות של הרשויות כמי שמכירות מקרוב את התושבים ואת צורכיהם, את היישוב ואת האתגרים הייחודיים שלו, או כמי שמתכללות היבטים רבים של חיי היום־יום כמו חינוך, רווחה, תחבורה, עסקים או תברואה.
ראשי העיריות חשים את הלחץ של התושבים ומבינים את תחושת הזעם והתסכול, בייחוד לנוכח העובדה שלא נעשה שום מאמץ תקשורתי להנגיש את המידע וההסברה, ואין באולפני הטלוויזיה גיוון או נציגי אוכלוסיות מודרות.
אי־שיתוף ראשי הערים בתהליך קבלת ההחלטות מקשה עליהם לקבל את ההנחתות מלמעלה ולעמוד בלחצים המופעלים עליהם מלמטה. לראשונה בישראל ראשי ערים ונציגיהם חותרים בגלוי תחת החלטות הממשלה. בכפרים ערביים כמו נחף ואבו סנאן ובעיר עכו התקיימו חתונות המוניות בנוכחות בכירים מהעירייה. ראש עיריית נצרת הודיע שהעיר שלו פתוחה לחלוטין והורה לתושבים לנהוג כרגיל, למרות הסגר הלילי שהוכרז בעיר. בני ברק, שהתנגדה לסגר ואף קראה לתושבים להפגין, דווקא זוכה לגיבוי מצד ראש העיריה וזאת מכיוון שלפי ההנחיות אושר לסגור את בתי הספר לבנות בהתאם להנחיות, אך במוסדות הלימוד של הבנים ילמדו כרגיל.
הפער ביכולת ההתמודדות של הערים השונות ושל האוכלוסיות המתגוררות בהן התגלה במלוא עוצמתו. ערים שהיו עוד טרום המשבר פריפריה חברתית מודרת וזניחה בישראל, מצאו עצמן במלוא ייאוש מול מערכות דורסניות, ללא כלים להתמודד ולהוביל מהלכים. אופי היישובים שאינם עירוניים הומוגני מאוד, ויש שונות רבה בין המאפיינים של יישובים ערביים, דתיים, חילוניים, חרדיים, עירוניים או כפריים. שום תוכנית ממשלתית לא התייחסה לשוני הפריפריאלי של הערים. תוכנית הרמזור אינה נותנת מענה חברתי וכלכלי, כי אם מסמנת לשלילה ערים ואוכלוסיות מסוימות, בלא לתת פתרון מהותי.
התאמת המדיניות הממשלתית למאפיינים של הקהילות השונות בארץ היא תנאי הכרחי להתמודדות יעילה עם המגיפה וליציאה מהירה מהמשבר. בטווח הקצר יישום העקרונות האלה יתרום לבלימת המגיפה ועשוי להיות קריטי בקביעת מדיניות במקרה של התפרצות חוזרת. בטווח הארוך הוא יתרום להעצמה של קהילות שונות, ליצירת מרחב מכליל בארץ ולחיזוק הדמוקרטיה הישראלית.
פידא שחאדה היא חברת מועצת עיריית לוד, ומיכל מנהיימר היא יו"ר חרדים לשלטון מקומי. שתיהן חברות בצוותי המומחים של המשבר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו