את זה גם שונאי נתניהו אמורים להבין

המגיפה והמשבר החוקתי, הפוליטי והכלכלי־חברתי המתעצם אצלנו ובכל העולם מעוותים את תודעת האנשים. אחד העיוותים הוא התפקדות נטולת ביקורת ל"מחנות", לחבילת עמדות שמוכרחים להחזיק בכולן ללא סייג. ההתבצרות המחנאית הזאת פוגעת ביכולת להגיב בערנות למציאות. שיבוש בשיפוט המציאות הוא סכנה ברורה דווקא במצבי חירום, ומעשה שטן - השיבוש הוא גם פועל יוצא ממצבי חירום. זה המצב בשיפוט הציבורי על מצבה הירוד של מערכת אכיפת החוק בישראל.

אצלנו נתניהו נהפך למגדיר המחנות, ולכן או שהוא אשם בכל מה שמנדלבליט אומר עליו והוא מין שד רע שמוכרחים להיפטר ממנו, ובכל האמצעים, או שהוא האחד בדורו וזך מרבב. מכאן ואילך הכל נשפט דרך השיוך המחנאי. דוגמאות: סיכון ההדבקה בהפגנות, ההסכם עם איחוד האמירויות, החלת ריבונות על הירדן, שיטת התמיכה במובטלים, וכמובן: מדיניות התקשורת הדיגיטלית, חוק "ישראל היום", הסחיטה של ניר חפץ, הפגיעה בזכויות האזרח של שאול אלוביץ'. הכל מועבר דרך קוף המחט: בעד או נגד נתניהו. 

אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את המצב התודעתי הבלתי־נסבל הזה. הוא עלול להסב לנו נזקים משטריים, מדיניים או כלכליים חמורים ביותר. לא ייתכן שכל מה שנגלה לעינינו על הפרקליטות והמשטרה, ולא רק לאחרונה אלא כבר זמן רב, יועבר דרך המסנן הזה - עוזר או מזיק לנתניהו מול מנדלבליט.

האינטרס שלנו בפרקליטות ומשטרה נקיות אינו מתוחם לשני המחנות האלה. לאנשים שתודעתם לא שובשה במחנאות, זה היה צריך להיות ברור גם בכל הנוגע להתנהלות המשטרה והפרקליטות בחקירות נתניהו. אבל לנוכח החבלה החמורה של המחנאות בכוח השיפוט של רבים בישראל כיום, אתרכז בעניינים שאינם קשורים לנתניהו. יש ידיעות שלא הופרכו שכנופיית סמים חדרה אל תוככי רשות המסים ופרקליטות המדינה. זה פשע חמור מאוד, אבל הוא יכול לקרות - כל אדם בעל כוח מועד להישחת, גם פרקליטים. מה שחמור הרבה יותר הוא שהפרשה הזאת טויחה. ולא רק טויחה - המסמכים הנוגעים לה הושמדו. 

פירוש הדבר הוא שיש חשד חמור שלא הופרך שהפרקליטות כולה והעומדים בראשה אחראים לטיוח פשע חמור והשמדת ראיות. האם חשד מסדר גודל כזה הוא רק מעניינם של תומכי נתניהו? איך ייתכן ששרת המשפטים שתקה? והשר הנוכחי? איך קרה שהכנסת לא התערבה? ומדוע נתניהו התעורר רק אחרי שהוא־עצמו הואשם? איך ייתכן שדני קושמרו מראיין־מלטף לפני כמה חודשים את פרקליט המדינה הפורש, שי ניצן, וכמו תם קושמרו אינו יודע לשאול אותו על זה? אלה רק דוגמאות לשיפוט מציאות משובש בכל המחנות. טיוח ברמות הגבוהות ביותר לא התחיל בפרשת אל־חיראן.

את החשש שיש בעיה מבנית בפרקליטות המדינה ביססה מאוד לפני שנים אחדות ההתנגדות המאורגנת של ועד עובדי הפרקליטות להקמתו של גוף בעל סמכות לביקורת על עבודתם. הם שיבשו את העבודה במחאה על פעולתה של השופטת הילה גרסטל. "מנהיג ועד העובדים", שי ניצן, הצליח לגרום לה להתפטר ולסרס את מוסד הביקורת. 

אם נוסיף לזה את הניסיונות השתלטניים של ניצן להתערב בניהול המכון לרפואה משפטית, כפיפות מח"ש לפרקליטות ו"סגירת השורות" פרקליטות־משטרה, התמונה המתקבלת היא פרקליטות מסוכנת לחירות האזרחית. האם זו קביעה בעד נתניהו? נגדו? נוסיף לכל זה את עוצמתו הרודנית של היועץ המשפטי, ללא מקבילה בדמוקרטיה מתוקנת כלשהי, ואת השליטה המניפולטיבית של הפרקליטות בתודעת רבים אצלנו, ונקבל כוח מוחלט המשחית באופן מוחלט. האם זה רק עניינם של תומכי נתניהו? הניחו לנתניהו. חזרו אל אבות האומה האמריקנית. הם ידעו שסכנה נשקפת לחירות הפוליטית מכולם - מהשופטים, מהפרקליטים, מהפוליטיקאים, מאנשי הצבא, מהפקידים, מהכנסייה. עכשיו, אצלנו, מקור הסכנה ברור: מערכת אכיפת חוק שיצאה מאיזון. גם שונאי נתניהו יכולים להבין את זה.