חלום הריבונות נגוז גם בשטח

הממשלה לא מיישמת החלטות להכשיר מאחזים שמאוימים בהריסה, בנייה יהודית מוקפאת ברחבי יו"ש, ובנייה פלשתינית לא־חוקית בשטחי סי נמשכת • כך נראה הוויתור על הגבעות

"איתמר רבתי" דומה לכפר חקלאי גדול; שרשרת מרהיבה של כתמי חקלאות בירוק וחום שצובעת את הנוף והנפש בציונות, עבודה עברית, ירקות אורגניים, סוסים, צאן, בקר ונקודות תצפית צרובות חום ורוח שורקת, שאין כדוגמתן בשום מקום אחר בארץ. 

מרקם חיים משובש ואיום מדיני בלתי פוסק. המאחז עשהאל בהר חברון שהסדרתו כיישוב מעוכבת // צילום: שוקי שילה

איתמר ומאחזיה משתרעים מזרחה, לאורך כשמונה קילומטרים מיישוב האם, איתמר, ועד גיתית שבבקעת הירדן. זו התיישבות אסטרטגית במיטבה. אין כמו גלויות הנוף החיות הללו כדי להמחיש את החיבור החיוני בין בקעת הירדן וגב ההר. 

ממשלות ישראל סייעו לאורך השנים למפעל הזה לצמוח ולהתקיים, אבל עשו זאת מאחורי הגב ומתחת לשולחן. מאחזי איתמר מעולם לא הוסדרו כיישובים חוקיים. הם אינם לבד. יש עוד עשרות "איתמרים" כאלה: גוש שילה ומאחזיו ופני קדם וצור שלם שבגוש עציון, ושדה בועז בין נווה דניאל לבין ירושלים, וגם חוות גלעד וגבעת אסף ועשהאל. כולם יתומים עתה ומאוימים פעמיים: פעם אחת מרקם החיים של המאחזים הללו משובש. רבים מהם אינם מחוברים לחשמל, ותקציבים, הטבות ושירותים בסיסיים שלהם זוכים יישובים מוסדרים - פשוט מדלגים עליהם. הם גם חסרי מעמד סטטוטורי; בתים על הנייר. אלפי מבנים שהוקמו בהם או בשכונות לא מוסדרות, מאוימים בהריסה על ידי המינהל האזרחי. 

בפעם השנייה המאחזים מאוימים מדינית, כיוון שהם נמצאים בסכנת עקירה. הצהרותיו החוזרות ונשנות של רה"מ בנימין נתניהו (בפעם האחרונה לצידו של ג'ארד קושנר), ששום יישוב לא ייעקר - הן במידה רבה פאטה מורגנה. תעתוע. כל עוד המאחזים הללו אינם מוגדרים כיישובים - הם בסכנת קיום וחיסול. יש 26 מובהקים כאלה. רובם הוקמו לפני 20 שנה ויותר. האמריקנים הוציאו אותם ממפת תוכנית המאה, כי אינם יישובים מוכרים. 

המפה של האמריקנים היא גם המפה של נתניהו. תוכנית המאה היא במידה רבה גם יצירה שלו. האמריקנים אומרים, ובצדק, שהם אינם יכולים להיות יותר ישראלים מישראל. הממשלה קיבלה כבר לפני שנים אחדות החלטה להסדיר את המאחזים, אבל היא כמעט אינה מבצעת אותה. נתניהו אמנם מינה את פנחס ולרשטיין כפרויקטור לנושא, אבל לא העניק לו כלים לפעולה - וולרשטיין התפטר.

בלון עם חוט

בעשהאל שבדרום הר חברון, מאחז שבו חיות 70 משפחות, מלאכת ההסדרה קלה, אבל דרושה החלטה. ב־1983 התקבלה החלטה להקים שם יישוב, אבל היא הוקפאה בתקופת אוסלו ומכיוון שהיישוב לא הוקם בפועל, ההחלטה בוטלה. עכשיו צריך לאשר אותה מחדש, אבל אפילו את המינימום הזה ממשלת נתניהו אינה עושה, למרות שעשהאל יושב על אדמות מדינה.

בשנה שעברה, לקראת הבחירות, עשתה הממשלה צעד קטן והכשירה את מבואות יריחו כיישוב. אפשרות נוספת, לצרפו כשכונה ליישוב ייטב, נפסלה. הפתרון לעוד עשרות מאחזים הוא זהה. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט אמור להחליט - ממש כפי שהחליט לגבי מבואות יריחו - האם לצרף אותם כשכונות ליישובי האם שלהם, או - כאשר הדבר אינו אפשרי - להכריז עליהם כיישוב עצמאי.

על שולחנו של נתניהו מונחת כבר שנתיים הצעת מחליטים ברוח זאת, שיכולה להציל מאמץ התיישבותי של 20 שנה. המפה ללא המאמץ הזה והמפה עם המאמץ הזה הן שונות בתכלית. המאחזים, שטרם הפכו ליישובים או לשכונות של יישובים, עושים את ההבדל בין רצף קרקעי ואסטרטגי סביר שניתן לחיות עימו, לבין עשרות יישובים שיישארו תלויים באוויר, כבלון עם חוט, כשרק כביש מוקף בשטחים פלשתיניים מוביל אליהם.

הציבור צריך לדעת את האמת: השמיים לא נפלו כאשר רחלים ומבואות יריחו הוסדרו כיישובים. הם לא ייפלו גם אם הממשלה תסדיר כיישובים את אביגיל ועשהאל שבדרום הר חברון, או את פני קדם שבמזרח גוש עציון. כאלה יש עוד עשרות שנתניהו הבטיח שלא ייעקרו. אלא שכל עוד אין מדובר ביישובים או בשכונות של יישובים מוכרים - מדובר בהבטחה על הקרח. 

אפילו הצעת חוק יסוד "משאל עם תיקון אזורים ביו"ש", שהניח בימים אלה ח"כ צבי האוזר על שולחן הכנסת - הצעה שנועדה למנוע פינוי של יישובים ביהודה ושומרון ללא משאל עם - אינה כוללת את המאחזים האסטרטגיים הללו, אלא רק יישובים מוכרים.

גנץ יפשיר את ההקפאה?

האיום על עצם קיומם של המאחזים, שבהם חיים אלפי יהודים כבר שני עשורים ויותר, הוא רק חלק אחד בתצרף שנוצר 

אט־אט בימים אלה בשטחי יו"ש. בפועל, לא רק החלת הריבונות על 30 אחוז משטחי יהודה ושומרון בוטלה או הוקפאה. גם הבנייה ביישובים המוסדרים והמוכרים הוקפאה, וגם האכיפה מול בנייה לא־חוקית של הפלשתינים בשטח סי כמעט אינה מתקיימת. 

כבר שבעה חודשים ש"ועדת תכנון עליונה יו"ש" אינה מתכנסת, וקידום בנייתן של כ־6,000 יחידות דיור נדחה שוב ושוב. למרות שאין החלטת ממשלה על הקפאת בנייה ביהודה ושומרון מעוכבת בנייה בהר גילה, במעלה אדומים, בעלי, בהר ברכה ובמקומות נוספים. למעשה, לא רק 6,000 יחידות דיור מעוכבות; גם כמחצית מתוכניות הבנייה שכבר אושרו לפני זמן רב אינן מקודמות, בגלל מחסור כרוני בכוח אדם במינהל האזרחי. ההקפאה בפועל לפיכך רחבה אף יותר. 

מי שנחלץ השבוע במפתיע לטובת המתיישבים - אולי כדי לנגח את נתניהו - הוא שר הביטחון בני גנץ שהעמיד בפני ראש הממשלה אתגר. גנץ הודיע שיכנס את "ועדת תכנון עליונה יו"ש" כבר בשבוע הבא כדי לאשר בנייה לא רק בגושי ההתיישבות שבקונצנזוס, אלא גם בבית אל, בשילה, בנוקדים, בהר ברכה ובדרום הר חברון. המהלך דורש את אישורו של נתניהו, ולכן לא ברור מה המשמעות האמיתית של ההכרזה. אבל לפחות פוליטית, גנץ בוחר לאגף את נתניהו מימין, ובכך מצטרף לבנט ולליברמן - שבתחום ההתיישבות עושים זאת כבר חודשים ארוכים.

לכל אלה צריך, כאמור, לצרף את החידלון הקשה בתחום האכיפה, מול הבנייה הפלשתינית הלא־חוקית הגואה בשטחי סי שבאחריות ישראל. הפלשתינים בונים שם עשרות אלפי בתים במקומות אסטרטגיים. הבנייה הזאת, אם תימשך בקצב הזה ובהיקפים הללו, היא שתכריע בסופו של דבר את המערכה על שטחי סי, וחלום הריבונות יהפוך רשמית להיסטוריה רחוקה.

בעשור האחרון גדל מספר המבנים הלא־חוקיים שנבנו בשטחי סי מכ־30 אלף לכ־50 אלף. הפלשתינים עובדים מסודר, שיטתי ומתוקצב, על פי "מתווה פיאד" הידוע. גם בתחום זה, כמו בתחום המאחזים, הממשלה אינה מבצעת את החלטותיה שלה. רק לפני כשנה החליט הקבינט לסכל את ההשתלטות של הרשות הפלשתינית על שטחי סי. הוא אף דרש ממשרד הביטחון למפות את השטח, למנות פרויקטור לנושא ולשוב לקבינט עם עובדות והמלצות לפעולה. אבל בינתיים כלום לא קורה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו