כמעט כולם נותרו ללא שם. במשלחות הגדולות לארצות החדשות אין הם נוטלים חלק. דווקא אנשים שגרמו, במעשיהם, לניתוק יחסים עם מדינות המפרץ וצפון אפריקה במחצית השנייה של שנות ה־90, נדחקים לקדמת הבמה כדי ליטול חלק בחגיגה שחלקם האמיתי בה שולי.
היו שם לפני כולם - ונדחקו לשולי ההישג // צילום: GettyImages
הם שירתו שירות מיוחד וקשה. בלי צילינדרים וקוקטיילים. בלי ההילה המסוימת שיש לתפקידים הדיפלומטיים הבכירים בנכר. הם פעלו בחסות ארגונים בינלאומיים, במסגרת שגרירויות זרות או בתוך דירות פרטיות, שרק בהן יכלו לתלות את דגל ישראל.
בהליכה על קצות האצבעות. עם רשימה מוגבלת מאוד של אישים מקומיים, שותפי הסוד, היודעים כי הם מייצגים את ישראל, וכי דרגותיהם הדיפלומטיות גבוהות מאוד. עם חיי תרבות מוגבלים מאוד, בדרך כלל בלי משפחותיהם. כשחזרו לחופשות בארץ לא יכלו לשתף את חבריהם בחוויות.
הם פעלו בחשש מתמיד מפני אירוע כלשהו שיגרום לגירושם. כל עימות אלים, בעיקר בעזה, הוא סיבה לגירוש. כל מבצע חשאי של ישראל, שנחשף על אדמת המדינה שאירחה אותם, עלול היה להפוך סיבה מספקת לפרידה מהם. לפעמים - לשנים אחדות.
בתנאים־לא־תנאים הצליחו לייצר רשתות של ידידים מקומיים במסדרונות השלטון. לכמה מהם נפתחה נגישות נדירה לשליטים עצמם. לא פעם הצליחו לשכנע את המדינה המארחת לעשות מעשה או להימנע מעשיית מעשה מדיני, אשר שום שיחת טלפון מירושלים לא יכולה היתה להביא לכך.
לא אחת נקלעו לסיטואציות קשות כאשר מישהו חשד בזהותם האמיתית. היו שנחשפו לסכנת חיים. היו להם סיפורי כיסוי ודרכי מילוט כאילו היו סוכני מוסד. אך בניגוד למה שקורה בדרך כלל, כאשר המוסד פועל במדינה שאין איתה יחסים דיפלומטיים, יכול הוא לאחר שנים להכניס את אנשי משרד החוץ לאותה מדינה. מה שקרה ברוב מדינות ערב שקיימו איתנו יחסים חלקיים הניתנים להכחשה, הוא שמשרד החוץ הקדים את המוסד ולא זכה להערכה גם על כך.
חלקם עדיין משרתים במשרד החוץ, בארץ או בחו"ל. הם מתבוננים בהשתאות בהמצאת ההיסטוריה מחדש. אחרי הכל, קל מאוד לספר בדיות כאשר מדובר בפעילות חשאית שהציבור הרחב אינו יודע עליה. אחרי הכל, גם פייק ניוז הם ניוז, ומעמדם מתקרב והולך לזה של החדשות האמיתיות. קבוצה לא קטנה של אנשים שהתנדבו לשרת במקומות שבהם אין מגישים כתבי אמנה ואין זוכים במעמד דיפלומטי. קבוצה של דיפלומטים, אנשי מינהלה ואנשי ביטחון - שראו במה שעשו משום שליחות חשובה של בניית תשתית ליחסים גלויים ומלאים, ואשר בלעדיה לא היה אפשר להקים, יש מאין, את היחסים הללו עכשיו - חשה נדחקת לשולי הדרך.
איך ייתכן שיש כבר 500 חברות ישראליות הפועלות באיחוד האמירויות? מתי החל כל זה? מי אפשר להקים אותן בצדודית נמוכה כל כך? מי ליווה אותן? מי אפשר לישראלים להגיע למדינות שאינן מעניקות לנו ויזות? מי יצר את המצב שבו ההיכרות עם הטכנולוגיה הישראלית הפכה גורם מרכזי לרצון להפוך את היחסים החשאיים ליחסים רשמיים כדי שאפשר יהיה ליהנות הרבה יותר מן היתרונות שהטכנולוגיה הזו יכולה להעניק? מקבלי ההחלטות יכולים לנצל הזדמנויות ולהחליט על ויתורים כדי להגיע להסכמים חשובים, אבל בלי עבודת הנמלים שנעשתה עשרות שנים, עלולים היו הסכמים כאלה להיות עלים נידפים ברוח.
לא ייגרע מכבודו של איש אם התהילה תחולק בין הראויים לה. מישהו צריך לקום ולומר תודה לאנשי משרד החוץ, החיילים האלמונים למען נורמליזציה, ובייחוד לאחד מהם, אשר שמו ידוע למעטים, ואשר הצליח, במו ידיו, להקים מערך דיפלומטי חשאי מדהים. זהו הרגע לעשות זאת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו