התנופה המדינית בצל ההליך המשפטי 

רבים תוהים באשר ללקונה, לכאורה, בהלכת דרעי-פנחסי, אשר לא הביאה בחשבון נסיבות של כתב אישום, בעבירה שיש עמה קלון, נגד ראש ממשלה מכהן. אולם ספק אם בלקונה המדובר, שכן כוונת המחוקק הקנתה לראש הממשלה את הסמכות לפטר את מי שכפופים אליו (או לחילופין, התפטרות יזומה של המואשם).

חוק יסוד: הממשלה, מחדד כי "הממשלה מורכבת מראש הממשלה ומשרים אחרים; ביטוי ממוקד לכך ניתן גם בחוות דעת של שופט בית המשפט העליון חנן מלצר (מ-2005), כי "השרים הם שונים מראש הממשלה, ואילו האחרון מתייחד בכך שהוא יחיד ומיוחד, ומכך, אין לראות בו שר באופן קבוע לעניין חלוקת המשרדים בממשלה".

בלהט הפולמוס הציבורי סביב כתב האישום נגד ראש הממשלה נתניהו, נפקד מקומה של מה שמוכר בעולם המשפט כ"נוסחת האיזון" בין ההיבט הטכני לבין זה המהותי, הרלבנטית גם בהתייחס להחלת הלכת דרעי-פנחסי, קרי, קיומם של שיקולים שיש בהם כדי להשפיע על מימוש הסמכות לפיטוריו של שר או סגן שר. שיקולים כאלה עשויים לנבוע ממתחם המשילות או אף משיקולים פוליטיים.

פסיקות בג"ץ כללו במסגרת "השיקולים" המשפיעים גם מדדים, דוגמת שימורה של הקואליציה והבטחת אמון הכנסת, וכן תרומתו הפוטנציאלית של ראש הממשלה הנבחר לתפקיד. באותה נשימה, מתחשב בית המשפט בעקרון הדמוקרטי, לפיו "התערבות ברצונו של הבוחר, כמוה כפגיעה בעקרון הייצוגיות, שמטרתו לאפשר לציבור להיות מיוצג לפי בחירתו". במלים אחרות, מימוש רצון הרוב הוא המבחן הראשון במעלה בשאלת העברת ראש ממשלה מתפקידו, גם עפ"י השיטה הנוהגת בישראל.

מן האמור לעיל ניתן להסיק כי גם במציאות הישראלית מתקיים מרחב של גמישות בפרשנות הנוגעת לשיקולים העשויים להוות תשומות משפיעות על הליכים משפטיים הנוגעים לנבחר ציבור, ובמקרה דנן, כתב האישום נגד בנימין נתניהו.

בעוד מתנגדיו המושבעים מנסים להטמיע בתודעת הציבור מסר לפיו כל מהלכיו של ראש הממשלה נגועים באינטרס אישי שתכליתו הישרדות והימלטות מאימת הדין (שלא לומר, כלא), הרי שלא ניתן להתעלם מהדינמיקה הגיאו-אסטרטגית במרחב המזרח תיכוני, הטומנת בחובה פוטנציאל לשדרוג דרמטי של מעמדה של מדינת ישראל ומיצובה באזורנו.

איש לא יתכחש לעובדה כי תהליך טקטוני זה מהווה הכתרה של מאמץ דיפלומטי בלתי נלאה שמוביל ראש הממשלה נתניהו, אשר כבר הוצמד לו המושג המפרגן מעולם המושגים של היחסים הבין-לאומיים, "דוקטרינת נתניהו". ברי כי אנו מצויים במעלה הדרך, ועוד נכונה מלאכה מרובה המצריכה מדיניות משוכללת ושימוש באזמל מנתחים של קברניט מיומן ועתיר ניסון.   

לא יהא זה מוגזם ופומפוזי לטעון כי אינטרסים לאומיים של ישראל, כאלה שיהיו להם תשומות מקדמות ארוכות טווח, ניצבים על כף המאזניים. האם על הכף האחרת רובץ משפטו של נתניהו? כך או אחרת, נראה כי השכל הישר מנחה הרהור נוסף באשר לקדימה הניתנת בעת הזו ממש, לסוגיית ההליכים המשפטיים נגד ראש הממשלה, במנעד סדר היום הלאומי. 

השהיית המשפט עשויה להיות מעשה שיש בו תבונה והיגיון פנימיים, ולו בשל ההכרח לאפשר לצמרת המדינית בישראל להיערך באופן המיטבי אל מול האתגרים שיש בהם כדי להבטיח דיווידנדים חסרי תקדים למדינה. תהייה לכך גם הקרנה חיובית על קבלת החלטות מושכלות, ענייניות ומשכנעות בהקשר להתמודדות אל מול מגפת הקורונה.

חסידי התקינות הפוליטית סביר שיעמדו על "רגליהם האחוריות" בנסיבות כאלה, אולם יהיה עליהם "לחרוק שיניים", עד אשר הממד התבוני יגבר על הלהט הרגשי. ה"ריאל פוליטיק" הוא שם המשחק במזרח התיכון, ומכאן שעל ישראל להיות ערוכה באופן מיטבי לרכב באחיזה איתנה על גב "נמר" הנורמליזציה עם מדינות ערב. חלילה לנו שרוחות צד יסיטו את התהליך האסטרטגי ממסלולו, בהינתן התמורות הגלומות במיצוי הרוח החדשה הנושבת במרחב גיאוגרפי, שהיה עד כה מוקד לסכסוך אלים.

מן הדין שהקו המנחה בנסיבות הנוכחיות ישאב השראה ממהות המושג הלקוח מהדיסציפלינה של המחשבה המדינית – "הגיון המדינה" - raison d’Etat - דהיינו, חתירה להגשמת מטרות המדינה במישורים השונים, ובראש וראשונה, ביצור ביטחונה והבטחת הישרדותה.  

ד"ר רפאל בוכניק-חן הוא עמית מחקר במכון בגין-סאדאת, ואל"ם בדימוס