לא להתרגל לשיגעון

מעשייה של רבי נחמן מברסלב מספרת על מלך ויועץ, שהיה חברו הקרוב. היועץ החכם בישר למלך שכל מי שיאכל מתבואת השנה, ישתגע. הם טיכסו עצה מה יעשו, ובסוף החליטו שאין ברירה אלא להשתגע עם שאר הממלכה. אבל, רגע לפני שיאכלו, הם סימנו האחד סימן על מצח האחר. כך, הם החליטו, הם ישתגעו, אבל יזכרו שהם משוגעים.

אנחנו חיים בתקופה משוגעת. ייתכן שהיא כה משוגעת, שהמעשה השפוי הוא לזכור שאנחנו משוגעים. ישראל "זכתה" להיכנס למשבר הקורונה העולמי בעיצומו של המשבר הפוליטי הקשה בתולדותיה. מעולם לא התנהלה ממשלת ישראל באחד חלקי 12 של תקציב שאושר לפני כשנתיים וחצי. "זכינו" להיכנס למשבר העולמי אחרי שנות צמצום והרעבה של התשתיות הציבוריות. מערכת הבריאות שלנו, מהמובילות בעולם, הלכה ונחלשה. עובדי המעבדות והאחיות בעומסי עבודה קשים, ללא תגמול. אלף תקנים של עובדות סוציאליות לא מאוישים בגלל התנאים הגרועים והיעדר ההגנה. חצי מהעובדים בישראל מרוויחים פחות מ־7,000 שקלים לחודש. אלפי מורים מועסקים כעובדי קבלן. רשת הביטחון, כפי שגילו מאות אלפי מובטלים, זעומה.

ובכל זאת, במהלך הגל הראשון הישראלים נרתמו למאמץ המשותף, גם כשחולשת מערכות הבריאות הביאה לפיטורים המוניים ולשיא אבטלה של כל הזמנים. כשהמטרה ברורה וההנהגה נוקטת צעדים סבירים, אנחנו מתאחדים ונושכים שפתיים. הגל השני פגש אותנו בשיא החולשה שלנו. האמון בממשלה התרסק. הפילוג בין השבטים הרים את ראשו המכוער. שמענו שב"ניכוי הערבים והחרדים" מצבנו סביר (שקר). שמענו שהמפגינים בבלפור הם בוגדים ממומנים, שמפיצים מחלות (שקר). הבנו שממשלת החירום, שהוקמה לצורך ההתמודדות עם המשבר הבריאותי והכלכלי, עושה הכל, חוץ מלעסוק בדבר עצמו. ושיש לנו ראש ממשלה, ש"שקוע עד צוואר בחקירות".

התמונה העולמית ברורה. ממשלות שמצליחות לגייס אמון ציבורי רחב, לקבל אחריות לכישלונות ולהציע פתרונות, מביאות הצלחות. ממשלות מסוכסכות, שמוכרות את האינטרסים הציבוריים הרחבים לטובת אינטרסים אישיים ומפלגתיים מצומצמים, כושלות. אנחנו בצד הכישלון.

חלופה? מי שמוביל, בכישרון רב, את הקו של "לא פרנסה? לא מעניין" הוא מי שהיה לפני שבע שנים בדיוק שר כלכלה, ובניגוד להבטחות שפיזר, הפקיר את עובדי נגב טקסטיל בשדרות והביא לפיטורים לשנים. החלופה מהמרכז קרסה. שמאל? חבל להכביר מילים. לא קם פרויקט של שמאל עממי, הרלוונטי לעשירונים הכלכליים ארבע עד שבע, מוקד הכוח של הליכוד ושל הימין בישראל.

מה נותר בשיגעון הזה? לזכור שאנחנו משוגעים. לזכור שמגיע לנו טוב יותר. לבחור בתקווה ולא בתסכול. בבנייה ולא בהרס. הפוליטיקה נראית כמרוץ סוסים רכילותי. לתחרות הריאליטי הזאת חסרה התארגנות פוליטית עממית, שלא תיפול לחלוקה השבטית הכוזבת אלא תקדם את ענייניהם של מי שלפעמים מדברים בשמם אבל אין להם קול במסדרונות הכוח בירושלים: הפריפריות, העניים, העובדים המוחלשים והמובטלים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו