בחיזבאללה, כמו באיראן, יכולים לסמוך על אירופה

איך אומרים בצרפתית כוסות רוח למת? כי נראה שנשיא צרפת, עמנואל מקרון, מנסה להחיות גווייה שעדיף לנו ולעולם שתמות, חיזבאללה, וליתר דיוק - הלגיטימציה הבינלאומית שלה. 

מדינות ברחבי העולם, ובהן ארגנטינה, אוסטרליה וקנדה, לצד ארגונים כמו הליגה הערבית, מגדירים אותו כארגון טרור. אלה שלא מגדירים את כל חיזבאללה כארגון טרור - כדוגמת האיחוד האירופי, צרפת ויפן - מגדירים לפחות את הזרוע הצבאית שלו כארגון טרור. רק בשנה האחרונה עשו כך מדינות נוספות, כמו ליטא ואוסטריה. 

ואלה לא כל הצרות שפקדו את הארגון בתקופה האחרונה. בחודשים האחרונים שוטפות מחאות אזרחיות את רחובות לבנון. חיזבאללה, החבר בממשלת לבנון, נתפס בעיני רבים מהמוחים כאשם במשבר הכלכלי והחברתי שפקד את המדינה. זה התחיל עוד לפני הקורונה. ישנם אפילו מפגינים אמיצים שמאשימים את חיזבאללה באובססיה לחיסול ישראל הפוגעת ביכולתו לדאוג לעם הלבנוני. מגמות אלה מתעצמות אחרי הפיצוץ בנמל ביירות, שגבה מחירים כבדים מאוד.

ואז הגיע נשיא צרפת, עמנואל מקרון. בעולם פוסט־קולוניאליסטי אמיתי, לא היה לו מה לחפש שם, זולת הבעת הזדהות והצעת סיוע. אבל מעצמת העבר ששלטה בלבנון עדיין מנהלת קשרים ענפים עם הקולוניה לשעבר. מקרון לקח על עצמו לפתור את הפלונטר הפוליטי בלבנון, משימה הכוללת ביקורים תכופים במדינה ופגישות עם בכירים בה. ובעשותו כך, הוא לא מסתפק בשיחות עם גורמים לגיטימיים ושאינם שנויים במחלוקת בלבנון, אלא גם עם נציגים של חיזבאללה. 

כצפוי, הנשיא הצרפתי לא גאה במיוחד בפגישותיו עם חיזבאללה. לעיני המצלמות והתקשורת, הוא אף השתלח בכעס לא מרוסן בעיתונאי "לה פיגארו" שפרסם ידיעה על המפגש. לו יכול היה לפחות להצהיר שחיזבאללה מגלה נכונות כנה לקבל תנאי משחק חדשים ולהשתנות - ניחא. אבל הזלזול של אנשי חיזבאללה בנשיא צרפת כה מופגן, עד שנציגם נטש את ארוחת הערב עימו - משום שהוגש בה יין. 

תדמיתית ומדינית, חיזבאללה גוסס, ועדיף שמנהיגי המערב יתנו לו לגווע. כמעט בלתי נתפס שבחוגים מסוימים, בעיקר בתקשורת הליברלית, נבהלים מסצנת הנזיפה בעיתונאי, ולא מכך שמנהיג מדינה המגדירה עצמה נאורה מוכן לתת לגיטימציה לארגון רצחני, שמחזיק מדינה שלמה כבת ערובה. מקרון עוד מעמיד פנים שהוא קונה את ההבחנה בין הזרועות המדינית והצבאית של חיזבאללה. מה הפלא, בעצם. איראן, שמחזיקה ומממנת את חיזבאללה, זוכה ליחס דומה. מדינה מממנת טרור, עם שאיפות התפשטות במזרח התיכון, הנמצאת גם היא במשבר כלכלי ומדיני חמור, יכולה לסמוך על אירופה שתחלץ אותה מהבוץ - במקום לתת למשטר הרדיקלי ליפול.