אין דבר כזה "מוות מכדור תועה"

שלשום בלילה התרחש אירוע רגיל וחסר משמעות. מורה ומחנכת בת 30 מרמלה בשם שריפה אבו מועמר ז"ל, סיימה את ההכנות לפתיחת שנת הלימודים - ונרצחה. טוב, היא אישה, זה לא אמור לכאוב כל כך, ואם היא ערבייה, המקרה הרבה פחות כואב, וכתושבת עיר מעורבת - אפשר לומר כמעט שלא כואב, ובכלל אם היא נפגעה מ"כדור תועה" - אז מה העניין, הכל משמיים.

לא, זאת אינה תחושתי האמיתית. בשום אופן. אך זה הרושם שאפשר היה לקבל מאז הרצח הנתעב, וכל כך הרבה מקודמיו, מחוסר המעש והעניין מצד כל מי שאמור וחייב להגיב, ולפעול נגד הטרור - כן, הטרור - המתרחש בחברה הערבית. 

על פי נתוני עמותת "יוזמות אברהם", מתוך 56 מקרי רצח שאירעו בחברה הערבית מתחילת השנה, 43 מהמקרים בוצעו בירי מנשק חם, כלומר נשק לא חוקי שעבר דרך ארוכה בין סוחרים ורוצחים פוטנציאליים, עד שהגיע לרוצח שלחץ על ההדק, ורצח אישה ומחנכת בישראל.

עוול גדול עשתה מדינת ישראל שהפרידה בין רצח לרצח; בין רצח המתרחש על רקע שנאת יהודי - לבין רצח המתרחש על רקע שנאה "רגילה". העוול הוא בקביעת ההיררכיה בין מוות למוות, בין זעזוע לזעזוע, בין כאב לכאב. ההבדל הזה הכתיב ענישה אחרת ויחס תקשורתי אחר. במקרה אחד נדרוש תגובה מהירה, החלטית, מרתיעה - בצורת הריסת בתים או הטלת עונשים על בני משפחת הרוצח. במקרה השני, שלצערנו רווח במספרים מבהילים, הרוצח יכול לקבל תמיכה וסיוע מסביבתו, לטשטש ולהעלים ראיות, ואם ייכלא, יוכל אפילו להמשיך לנהל את עסקיו מהכלא. 

כל עוד היחס והטיפול באחזקת נשק ואמצעי לחימה לא ישתנה, המצב בחברה הערבית יוסיף להחמיר, ועד סוף השנה נגיע ליותר מ־90 קורבנות רצח. הממשלה וזרועות הביטחון מוכרחות להגדיר את בעיית הנשק הלא־חוקי כאיום על מדינת ישראל, אחרת לא נראה שינוי. אין דבר כזה "מוות מכדור תועה". כל רצח הוא מזעזע, כל רצח הורס משפחה. מדינת ישראל יכולה, אם רק תרצה בכך, להגיע לכל נשק בכל יישוב שבשטחה, בדיוק כמו שהיא יודעת להגיע לכל מנהרה ולכל מעבדה לייצור נשק בשטחי הרשות הפלשתינית.

כאזרח ערבי, שכמעט בכל יום קורא על מקרה רצח במקום אחר, אני מפחד מ"הכדור התועה" הבא. אני לא יודע אם מישהו משכניי או ממכריי מחזיק בנשק, אולי חלקם עושים זאת כי הם מפחדים. אנו במצב חירום, והמטרה מקדשת את האמצעים. אם הפתרון מצריך את כניסתו של שירות הביטחון הכללי ליישובים הערביים - שממילא נמצא שם, אך פועל רק כדי לסכל פגיעה ביהודים - אז כן, אני מוכן לקבל גם את הפתרון הזה.