אני קשוב לחששותיך. לקושי הפרידה מן הגן, למרות שכמעט כל חבריך יעברו איתך לכיתה א'. אתה כבר מתגעגע למשחקים ולגננת, וחושש פן ישעמם לך בכיתה א'. שאולי יהיה לך קשה. שאולי המורה תאמר דברים שכל האחרים יבינו, ורק אתה - לא. אפילו לא הכנת "טבלת ייאוש" עד 1 בספטמבר, כמו טבלאות הייאוש שהיית מכין עד לשובנו מחו"ל, בימים שבהם השמיים היו פתוחים באמת.
אבל בית הספר, הממתין לך במתכונתו ה"קורונאית", הוא המקום שבו תמצא תשובות, לפחות לחלק נכבד מאינסוף שאלותיך הפילוסופיות. המחנכת שלך לא תהיה שונה מאוד מן הגננת, והיא תכיר עד מהרה את הבלונדי הנבון כל כך, קל הרגליים וחסר השיניים הקדמיות, בעל השם המיוחד, שאין שני לו, ותעניק לך תחושת בית וידיעה שתוכל לתנות בפניה מקרים של אי צדק בעיניך, והיא תנסה לעזור.
ותמיד תזכור שכולנו נהיה שם בשבילך, במרחק חדר או שיחת ווטסאפ, לענות על קושיות שתיתקל בהן בשיעורי הבית. ותמיד תדע שמי שישמור עליך ויסייע לך יותר מכולם, ויבין אותך יותר מכולם, הוא מי שעבר בהצלחה את מהמורות שנות בית הספר הראשונות - אחותך. לה תהיה זו שנת הלימודים האחרונה לפני חטיבת הביניים, ואתה הרי תתגאה בה כל כך כשהיא תבוא לבדוק מה שלומך בהפסקות, וכאשר תחלוק איתה את חוויות היום, את הצלחותיך ואת האתגרים שבפניהם תעמוד.
מכיוון שהיא הבכורה, לא היתה לה רצועת ביטחון כמו זו המזומנת לך, ועליה היה לסלול את דרכה העצמאית מול ילדי הכיתה ומול המורים. אתה תוכל ליהנות מניסיונה הטרי, ולדעת שאף פעם לא תלך לבדך כשהיא בסביבה.
למרות שבית הספר חדש, יחסית, וצבוע לבן, ופרחוני, הוא עדיין בית ספר, וגם אם ילמדו בו ב"קפסולות", תימשך ההוראה החזיתית, ומורה תעמוד בפני התלמידים ותרים את קולה על מי שמפריע. היא תשלח מקרים חמורים במיוחד אל המנהלת, או תזמן את ההורים כדי להעמיד אותם על חומרת התנהגות ילדיהם או על אי הכנת שיעוריהם, או על הצלחתם הבלתי מספקת בבחינות. יכול להיות שהשיטה כבר מיושנת, ושהגיע הזמן לעשות בה שינוי דרמטי ממש. יכול גם להיות שהדור שלך, ואולי גם אתה בעצמך, תציעו כיצד ללמד בעידן הזום, ומה לשנות מן השיטה שבה למד סבא שלך, ואשר השתנתה, רק בשוליים, שנים רבות כל כך. אבל עד אז, זה ימשיך להיות המקום שיקבע, במידה רבה, מי תהיה בעוד 12 שנים.
עד אז - עשה מה שאתה יכול כדי למצות את הכלים שיוענקו לך להשיג מידע, ואת המידע שיוענק לך ישירות. תלמד ללמוד עם חברים, תלמד להעריך את המורים, אשר ישקיעו בך אם יבינו עד כמה אתה לוקח ברצינות את שיעוריהם. אל תחשוש מן הכינוי "חביב המורה", כי חביבי המורים הם פשוט התלמידים הטובים ביותר בכיתה, והתלמידים הללו הם בדרך כלל אלה הממצים את חייהם באופן המוצלח ביותר.
נ.ב. בכיתה א' אין חובת עטיית מסיכה. אבל אולי בכל זאת?