הריחוק החברתי שתובעת מאיתנו המגיפה היה קיים גם קודם בחינוך הישראלי. מעבר להפרדה המוסדית על רקע מגזרי, קיימת גם הפרדה גיאוגרפית וסביבתית. הדבר בולט במיוחד בין ערבים ליהודים, שמרביתם לא יפגשו זה את זה עד גיל ההשכלה הגבוהה. הריחוק הזה, שיוצר חשש מן האחר, גובר בחברה שחיה בצל קונפליקט לאומי. ערבים ויהודים מכירים בעיקר באמצעות מידע סטריאוטיפי, מנוכר ואף עוין דרך אמצעי התקשורת.
מציאות זו מטילה אחריות גדולה על כתפי נשות החינוך ואנשי החינוך, לתווך לתלמידים את האחר שאינו נמצא בחדר. כיום תלמידים יהודים לא קוראים טקסטים של סופרים ערבים, לא לומדים על דמויות מופת ותרבות ערביות ולא מכירים את ימי החג והזיכרון הקולקטיביים. החברה הערבית ותרבותה חסרות ונאלמות במציאות של מגזרי החינוך העברי. המפתח לשינוי טמון בשינוי הגישה: מתפיסת הוראה "על המיעוט הערבי" – להטמעה אקטיבית של המציאות הישראלית - המגוונת, העשירה והמורכבת - בכל הגילים ומקצועות הלימוד.
אף שהתלמידים היהודים אינם חשופים לערבים באופן ישיר, התלמידים הערבים חווים את יחסי הכוחות באופן יומיומי, ומבנה יחסים זה משפיע על עתידם של כלל התלמידים כאזרחים בישראל. משרד החינוך כבר הכיר בחשיבות הנושא ופרסם ב־2016 חוזר מנכ"ל בנושא שיח חינוכי על נושאים שנויים במחלוקת בכיתה. בחוזר הודגש הצורך לעודד מורים לנהל שיח בכיתות, ונכתב כי "חינוך לתודעה פוליטית ואזרחית הוא מטרה רצויה וחשובה בכל מדינה דמוקרטית, וגם במדינת ישראל".
התשתית החיונית לכך היא גיבוי מערכתי של משרד החינוך, שכן כעת מורים, מנהלים וכותבי ספרי הלימוד חוששים לעורר מחלוקת. מחקר של פרופ' עירן הלפרין מ־2016 הראה כי אף שכ־87 אחוזים מהמורים ומההורים חושבים שיש לעסוק בסוגיית יחסי יהודים וערבים בבית הספר, רק 47 אחוזים מהמורים, ערבים ויהודים, חושבים שזו ציפיית המערכת הבית־ספרית מהם. בחינוך הממלכתי־דתי 74 אחוזים מהמורים חושבים שהמערכת מצפה מהם שלא ללמד את הסוגיה.
מבעד לתמונה הכללית כדאי גם לשים לב לחינוך הערבי, שנושא משקעים היסטוריים של מעורבות שב"כ במינוי תפקידים בכירים בתוך בתי הספר. מעורבות זו נוכחת בתודעה של נשות החינוך ואנשי החינוך הערבים, בייחוד כשעליהם להתמודד עם סוגיות חינוכיות הקשורות לשייכות ולהזדהות לאומית פלשתינית.
נשות חינוך ואנשי חינוך צריכים לדעת שהם יכולים להרחיב את היריעה ולדון עם התלמידים בצורה מעמיקה בנושאים הבוערים שעל סדר היום, הן בתוך החברה שלהם פנימה והן בציבוריות הכללית. הם צריכים לדעת שלא רק שלא יסתכנו באובדן משרתם במקרה של תלונה מצד הורים, אלא להפך - יקבלו כלים והכשרה, ואף ליווי ותמיכה.
לחינוך תפקיד מרכזי בקידום עתיד של אזרחות שוויונית בין יהודים לערבים. משרד החינוך מוכרח להעמיד את הבסיס של היכרות מעמיקה עם התרבות ועם השפה הערבית בקרב תלמידיו. זו הדרך לבסס את השותפות השברירית שנרקמת בארץ הזו.
יעלה מזור היא רכזת תחום חינוך לחיים משותפים בעמותת סיכוי, הפועלת לשוויון ולשותפות בין האזרחים היהודים והערבים
