הנתונים על פיטורים ועל התכווצות הכלכלות בעולם דורשים התייחסות מעבר לכותרות שיצרו • ומדוע מאז תחילת המשבר חל בישראל גידול בנטילת הלוואות כנגד שעבוד נכסים?
ספרד ובריטניה לא מיהרו להפנים שנגיף הקורונה הגיע אליהן, אבל כשנפל האסימון פתחו שתי המדינות בסגר של ממש והאריכו בו יותר מהממוצע משאר מדינות האיחוד. כשנתוני המחצית הראשונה של השנה התפרסמו, האופוזיציה בשתי המדינות תקפה את מדיניות הממשלה שהביאה לתוצאות הגרועות ביותר מבין המדינות המפותחות בעולם. כלכלת ספרד התכווצה ב־22 אחוזים במחצית הראשונה של השנה לעומת המחצית הקודמת, וכלכלת בריטניה הצטמקה בשיעור דומה (21.5%).
אלא שמכון "אוקספורד אקונומיסט" המכובד, המונה 400 חוקרים, 250 מהם כלכלנים מוערכים, ניתח את הנתונים ומצא שבניגוד לטענות האופוזיציה, משך הסגר השפיע פחות מגורמים אחרים. ובכלל, הניתוח מסביר במידה רבה גם את הפגיעה המתונה ביותר, באופן יחסי, בכלכלת ישראל, שאיבדה "רק" 10.1% באותה מחצית. המכון ניתח את הרכבי התוצר של המדינות לפי רמות הרגישות לסגר ולמגבלות הפחות חמורות, כמו השבתה חלקית של ענפים מסוימים, מגבלות מסחר ומגבלות בילוי. הניתוח הזה הצביע על כך שספרד ובריטניה בולטות בגודל הרכיבים הללו בתוצר: מלונאות, מסעדות, קייטרינג, תרבות ותחבורה. מתברר שחלקם של סעיפים אלה בכלכלת ספרד מגיע לכדי שליש מהתמ"ג שלה ובבריטניה ל־27% - מדובר בשיעורים חריגים מאוד, במדינות שבהן המופעים ההמוניים, המסעדות והתחבורה מהווים מרכיב גדול יותר לא רק משכנותיהן, אלא בעולם בכלל.
הפגיעה בחלשים - לטווח הקצר
מחקר נוסף של אותו מכון מצביע על כך שמשבר הקורונה יביא להגדלת אי־השוויון בעולם. במובן הכלכלי השכיח מתכוונים לרמת השוויון בהכנסות, אבל כיום יש מודעות גבוהה יותר למוגבלות המדד הזה, ולכן מוסיפים גם את בחינת ה"נכסים" ופערים ברמת ההוצאה. משפחה יכולה להשתכר בשכר מינימום, אך להיות בעלת נכסים רבים - מניבים, או לא מניבים. גם נכסים לא מניבים מגבירים את "תחושת העושר" ומאפשרים גישה נוחה וזולה לאשראי.
בחינת פערי ההוצאה מאפשרת לבחון טעויות וחוסרים במידע, כמו גם את רמת החיים בפועל. כך, למשל, בעשירונים התחתונים בישראל אנחנו רואים רמת הוצאות גבוהה משמעותית מרמת ההכנסות, מה שמצמצם למעשה את רמת הפערים שנמדדת לפי הכנסות. המחקרים מראים עד כה שהמשבר הנוכחי אינו שונה מקודמיו, ובעלי עבודות פשוטות, עובדים שלא נדרשת מהם הכשרה ארוכה, פוטרו בשיעורים גבוהים ב־50% מעובדים מיומנים. מדובר בממוצע, בקירוב, במדינות המפותחות בעולם.
גם הנתון הזה מטעה ברמת הפיתוי שהוא מציע להסיק ממנו מסקנות גורפות, והמציאות שונה: ברור שהרבה יותר עובדים מיומנים יכולים להעתיק את עבודתם הביתה מאשר עובדי שירותים ותעשייה "פשוטים". אלא שאותם עובדים "פשוטים" הם גם הראשונים שיחזרו לעבודה וסביר להניח ששכרם כמעט שלא ייפגע. אותם גם המדינות יכולות לפצות בשיעורים סבירים. לעומתם, רבים יותר מהעובדים המיומנים יצטרכו לוותר על מקומות עבודתם ורבים אחרים על חלק משכרם הגבוה.
העובדים "הפשוטים" נחשקים יותר ויותר, לא רק בישראל - בעולם כולו. כפי שאנחנו יודעים, תחומים רחבים וחשובים במשק כמו בנייה, חקלאות, תחזוקה, ייצור (תעשייה), שירותים או סיעוד, הם מקצועות שהביקוש להם גבוה מההיצע. במקרים רבים הפתרון הוא רק העסקת עובדים זרים. אחת השאלות המעניינות שנבחנות בעולם היא באיזו רמה של פגיעה במשק יהיו המקומיים מוכנים לקבל עבודה מאחד התחומים האלה. כנראה התשובה היא לא המשבר הנוכחי, אלא יותר בכיוון של משבר בסדר גודל של ונצואלה, לא עלינו.
מתנפלים על הכסף
בינתיים, ממשיכים הישראלים למנף את עצמם לדעת. מאז תחילת משבר הקורונה חל גידול של עשרות אחוזים בנטילת הלוואות כנגד שעבוד נכסים. מדובר למעשה במשקי בית שלא היתה להם משכנתא והם נטלו כזו שלא לצורך מימון רכישת דירה. זו דרך ידועה להשיג אשראי זול יותר ובעיקר גדול יותר ולטווח ארוך יותר. כך, למשל, בשבעת החודשים הראשונים של השנה ניטלו 12,632 הלוואות כנגד שעבוד נכס. כשליש מיליארדי שקלים ניטלו במסלול של ריבית קבועה, לא צמודה, של 4.6% ל־18.4 שנים בממוצע. המשמעות היא שעל כל 100,000 שקלים הלווה יחזיר 148,000 שקלים במהלך התקופה הזו - לא כסף זול במונחים של היום, כשאין אינפלציה והריבית הבין-בנקאית נאבקת להרים ראש מעל האפס.
כאמור, רמת המינוף בארץ ובעולם היא לא אתגר חדש. אנחנו חיים כך בעשור האחרון והקורונה העלתה אותנו רמה - גם את המדינות וגם את העסקים ומשקי הבית. ברמת החוב הזו האפשרות היחידה לעמוד באתגר הזה מבלי להסתבך במשבר אשראי כואב היא לצמוח מהר. ישראל יכולה לעשות זאת. למעשה היא חייבת. בהשוואה לעולם אנחנו אזרחים עניים למדי, גם לפני הקורונה. אם נסתכל בדירוג "ההכנסה הפנויה לנפש", הרי שמתוך עשר המדינות המובילות בדירוג, חמש מדינות הן בעלות אוכלוסייה בגודל של ישראל, או פחות ממנה (לוקסמבורג, שווייץ, נורבגיה, אוסטריה ובלגיה - שאוכלוסייתה גדולה יותר, אך באותו סדר גודל). באותן מדינות ההכנסה הפנויה לנפש נעה בין 47,000 דולר לשנה ל־36,500 דולר. בארה"ב ההכנסה הפנויה לנפש עמדה ב־2018 על כ־53,500 דולר. בישראל ההכנסה הפנויה לנפש עומדת על כמחצית מהממוצע במדינות המפותחות.
את ההכנסה לנפש ניתן להעלות על ידי הגדלת הפריון (התפוקה לעובד), הגדלת שיעור ההשתתפות של העובדים, שחרור השוק מחסמים וכמובן הורדת מסים על עבודה. כך נעלה על מסלול של צמיחה וכך יצטמצם יחס החוב של ישראל וחשוב לא פחות - וכנראה שיותר חשוב במניעת משבר אשראי - כך יגדל הסיכוי שיותר משקי בית ועסקים יוכלו לפרוע את החובות שנטלו.
מגיפת הקורונה טורפת מחדש את הקלפים ברחבי העולם. כאמור, מחקרים רבים בודקים את רמת אי־השוויון של האזרחים לאורך המשבר, שכמובן מתרחבת. אבל גם הפערים בין המדינות גדלים. חלקן יצאו חבולות יותר מאחרות מהמשבר הזה. ארה"ב שנפגעה מהווירוס באופן קשה מאוד רשמה התכווצות של כ־11% במחצית הראשונה של השנה - לא מהנפגעות הגדולות בעולם - ומובילה עם תל"ג של 21.44 טריליון דולר.
מצחיק לקרוא על כלכלנים המפריזים ברמת הפגיעה בארה"ב, תוך שהם שוכחים שסין, עם אוכלוסייה הגדולה פי 4, שנייה לה בדירוג עם 14.14 טריליון והשלישית לה היא יפן עם 5.15 טריליון – סדר גודל אחר לגמרי. סין משיגה 65% מהתוצר של ארה"ב ויפן משיגה פחות מרבע ממנה, כך שלדבר על ירידתה של ארה"ב זה עדיין לא יותר ממשאלת לב של מתנגדיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו