1. וואי, כמה שאני זקן. זו הולכת להיות כנראה עונת הכדורגל ה-!)37) שאראה כעיתונאי. מפחיד לגמרי. בעונה ההיא של 1983 משה סיני היה בן ,22 ובשנה הבאה הוא יהיה בן
.60 כל חבורת הזהב ההיא מ1948- עוד חיה לגמרי אז - חודורוב, שייע גלזר, סטלמך, אלי פוקס, יוסל'ה מירמוביץ', עמנואל שפר, דוביד - והיום אף אחד כבר לא נמצא. לפני 37 שנה היינו רק 13 שנה אחרי מקסיקו ,'70 וארבע שנים לפני שאבי רן, שוער ענק במכבי חיפה ובנבחרת ישראל, נהרג בכנרת בשבת של חודש יולי. אבי רן מת כמעט בן ,24 ואתמול הוא היה צריך להיות בן .57
שבע ושמונה שנים לפני עונת ,1983 ב"ש זכתה באליפות הראשונה והשנייה שלה. כשעברתי לגור שם ב›1988 לשנה אחת, לא נותר שום ריח חגיגי בווסרמיל, רק צעקותיו של שלום אביטן שעוד ניסה לעצור את שעון הזמן ולבקש את כבודו.
ב-1983 תם זמנה של מכבי נתניה העצומה עם אליפות אחרונה, והתחיל זמנה של מכבי חיפה. ושלמה שרף, ואמציה של פעם, ואברם גרנט ודרור קשטן. והפסדנו לקולומביה. ומכבי ת"א קמה לתחייה אחרי 13 שנה.
2. כשאלי גוטמן רצה לערבב, הוא דיבר על השחקנים בנבחרת שלו כעל "דור האישיות". הוא די חרטט, כי בגדול כבר יותר מעשור אנו חוזים בשקיעת האלים ובשקיעתו של הכדורגל בישראל. בשנות ה›90 נגעה בנו לכמה דקות יד אלוהים.
אבי נמני, איציק זוהר, חיים רביבו, רונן חרזי, ראובן עטר, רוני רוזנטל. תופעה כמו אלון מזרחי. היו שוערים יוצאי דופן כמו בוני, שביט, אוואט ודוידוביץ'. והכל היה עמוס טונות של סקס אפיל. כל ראיון בעיתון היה בסט סלר. היו קרבות מדממים בין מאמנים, היתה סחורה, היה על מה לריב.
היום השחקנים מבוצרים מאחורי גבם של דוברי הקבוצות, שהפכו אותם לזומבים, בובות גרב משעממות. היום יש את ערן זהבי, שגם לו מנסים לסגור את הפה, ואת מאור בוזגלו שאחרי שנים של יניקה מכל מוקדי התודעה, אומר פתאום שתקשורת הספורט רק מחפשת את נפילתו. אפילו אבא שלו תפס את מקומו של יוסי מזרחי כמעשן כבד. וזהו.
זהבי לבדו תופס את כל הנפח של יבשת אסיה, בין גוואנגז'ו במזרח לראשל"צ במערב. כל נבחרת ישראל נופלת איתו, כל מכבי ת"א הגדולה קמה עליו.
3. הקורונה החזירה אותנו שנים אחורה. לא ברורים עדיין נזקיה ואין לנו מושג איזו עונה תהיה פה, אבל זה שוב מחזיר אותנו לפייק הזה של "דור האישיות". ישראל היא אחד ממוקדי החדשות החזקים בעולם. רוב תחנות השידור החשובות מחזיקות כאן צוותים קבועים, כי המדינה הזו מייצרת סיפורים. אבל בניגוד לספורטאים החשובים בעולם - בארה"ב, באנגליה, בגרמניה - לכדורגלנים הישראלים אין SAY בשום דבר.
כן, שמענו אותם כשהם קפצו על אלונה ברקת שדרשה מהם לקצץ 30 אחוז בשכר. אבל לא תשמעו כדורגלן ישראלי מדבר על המחאה החברתית, על המצב הפוליטי, על הכאוס הכלכלי. הם עסוקים מאז ולתמיד בלעשות לביתם. אין כאן מרקוס ראשפורד אחד, בטח לא לברון.
4. ולכן לא פלא שבדרמה הגדולה ביותר שייצר פה הכדורגל בעונה האחרונה - פרשת מיכה ואצילי - יש בעל בית שלא גר כאן, אבל יודע טוב מכולם איך להוציא את מכבי ת"א מועדון כדורגל תותח.
אני בטוח שרוב האוהדים הצהובים היו רוצים אותם בחזרה, אבל הם יושבים בשקט כי מיטש גולדהאר, בעשור וקצת שהוא במכבי, גרם לכך, במעשיו ובדרכו, שבעשור הקרוב מכבי תזכה בלפחות שבע אליפויות. לפחות. ולכן מצדדי מיכה ואצילי שותקים - כי שום בוס ישראלי לא היה עושה עבורם את העבודה המלוכלכת והלא פופולרית.
5. עומר אצילי ביקש לעכב את החתימה שלו בקפריסין לצאת השבת. הוא שמר כל כך באדיקות על הדיבר הרביעי בעשרת הדיברות, שעד שהגיע לדיבר השביעי - התעייף. מדהים שמשה חוגג באמת חשב להחתים אותו, אלא אם כן הוא סתם רצה לעשות סיבוב אהדה על גב האוהדים. זה לא שלא לגיטימי לחשוב שהעונש שקיבל אצילי קשה מדי, אבל מרגע שמיטש החליט - שום קבוצה, בוודאי לא בית"ר על שלל בעיותיה, לא מסוגלת להתמודד עם ההשלכות של החתמה כזאת.
6. ומה לגבי הפועל ת"א? נראה שהמשפט "ואיזה מסכנים האוהדים" מעולם לא היה רלוונטי כל כך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו