התגובות הפרועות למאבקם הלגיטימי של תושבי בית שאן לפתיחת נחל האסי והמחסום שהטילו עליו חברי קיבוץ ניר דוד, מעניקות לנו הצצה לדמותו של הערס האשכנזי המצוי. מדובר במאבק החושף תבניות עומק בזהות הקולקטיבית, המשוקעת בהדרה חסרת מעצורים ואוצרת בחובהּ שנאה וניתוק היסטורי ועכשווי מול המזרחים.
מה יש לנו כאן בסך הכל? על מה הסכסוך הגדול בין הקיבוץ ובית שאן? מתברר כי "החצופים" מבית שאן רוצים לממש זכות יסוד שלהם ולהשתמש במשאב טבע השייך לכלל האזרחים, משאב שתושבי הקיבוץ השתלטו עליו לצרכים שלהם. הלכו הצדדים לבית המשפט, וזה הכיר בכך שחברי קיבוץ ניר דוד חוסמים בצורה בלתי חוקית את השימוש בנחל האסי המיועד לכולם. התוצאה: חברי הקיבוץ ותומכיהם מנסים להפעיל את כל האמצעים לביטול דרישת הציבור והחלטת בית המשפט. הנאורות בהתגלמותה.
שיטת הפעולה: קמפיין שיטתי ובזוי להשחרת פניהם של תושבי בית שאן, שהחליטו לעמוד על שלהם ולדרוש לקיים את צו בית המשפט. ממעבה הרשתות החברתיות והטוקבקים מתפרץ הערס האשכנזי המצוי, נחוש לשרת את הצורך העליון של שמירה על הפריבילגיה.
ואז השתחרר להם הבורג. השד שלהם יצא לשוטט, ואנו ניצבים נפעמים מול הערס האשכנזי המתבונן בנו ואומר לנו ללא חשש וזקוף קומה כך: "בית שאן הליכודניקית מוזנחת ומגעילה אך ורק בגלל תושביה, בעוד ניר דוד מטופחת ומדהימה. בית שאן ספוגה באלימות וחדורת שנאה, בעוד הקיבוץ הוא פנינה". הגידופים ממשיכים ואומרים: "בבית שאן האנשים קטנים, צבועים ומלאי רגשי נחיתות (מוצדקים בהחלט). עכשיו הבית־שאנים, עם הנרגילות והערק, רוצים לעשות פיקניקים על הדשאים בקיבוץ. מי ינקה את כל הטינופת שהם רגילים להשאיר בכל אתר?", וכך הצל הקיבוצי שלהם, תרתי משמע, הולך וגדל, הולך ומתארך.
והערס האשכנזי מבקש את הרחקת בית שאן מהקיבוץ. בפשטות, הקיבוץ הכריז כי תושבי בית שאן אינם רצויים בנחלתם של שוחרי השוויון, החירות והאחווה. והמהפכה, הו המהפכה הטובה והאדומה שכל כך חשקו בה ב"שומר הצעיר", זו העטורה בחולצה כחולה ושרוך לבן, היא תישמר לימים אחרים. שהרי הימים שבהם הם השתחוו אפיים למשופם בברית המועצות המפוארת, התחלפו להם למילים על נדל"ן ורווחים שאף אחד אינו יכול להתחרות בהם. הם עדיין מדברים גבוהה־גבוהה, ולעולם במערבולת של אנכרוניזם היסטורי מחובק בשיטיון פוליטי.
תושבי ניר דוד, אתם בטח זוכרים את הימים שבהם מאות קיבוצים פשטו את הרגל בגלל ניהול שערורייתי שבו איבדתם את הבתים שלכם לבנקים. חוסר האחריות שלכם נגוע היה בהשקעות ללא הצדקה כלכלית, בחוסר יעילות בהקצאת הון אנושי ופיזי, נטילת הלוואות בלתי צמודות, וכמובן לא נשכח את ההתמחות: עיסוק בשוק המניות כדי לעשות רווחים ספקולטיביים. בחגיגה חסרת האחריות הזו השתתפו הקיבוצים, בייחוד דרך הקרנות התנועתיות, במסחר לניירות ערך, וכתוצאה מכך ספגתם הפסדים כבדים בעת מפולת מניות הבנקים ב-1983. אז לא התביישתם לבוא לחברה הישראלית, כן, גם למזרחים וגם לתושבי בית שאן, ולבקש סיוע כספי ממשלתי שיוציא אתכם מהבור הכלכלי העמוק שרבצתם בו. הבתים היפים שלכם היום, ששתולים על פלגי מים - אל תשכחו את זה, הם שם בזכותנו. כשאתם התמוטטתם כלכלית אנחנו באנו ועזרנו לכם, ואתם משיבים רעה תחת טובה.
בינינו לביניכם הקמתם חומה. אתם בונים אותה ומתפרנסים ממנה היטב. כשאתם טוענים שבית שאן אינה רצויה אצלכם, נענה לכם: כולנו בית שאן. בינינו לביניכם מונח הנס - נס הציונות - שאתם זנחתם, ובמקומו הכפור ממלא את ליבכם. אנחנו דוגלים בציונות משתפת ולא אדנותית. אנחנו נושאים את הדגל של האחווה והשותפות, ואתם דוגלים באליטיזם אריסטוקרטי מתגונן מאחורי חומות. הפכתם לאצולה שחשה שהיא מנושלת מנכסיה "הטבעיים". הישארו מאחורי החומה שבניתם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו