בית הדין אמר "כשר" לעבריין מין

שלוש שנים התעלל מ' ותקף מינית ברוע ובזדון נער צעיר. בתדירות של 2-3 פעמים בשבוע. הכיפה הגדולה כיסתה ראש חולני של אדם שהשתמש בנער תמים כדי לספק את יצרו המתועב. במשך שנים רבות אותו אדם, שגם היה נהג של רב ידוע, שימש כעד בחתונות רבות. הנוהג היה רגיל – הוא היה מגיע לחתונה, הכיפה שעל ראשו הייתה "עדות" לכך שהוא אדם דתי ולכן גם עד כשר. 

יום אחד הנער אזר עוז בנפשו ושם סוף למעשים הללו. כמה שנים לאחר מכן הוא גם הצליח להגיש תלונה ולהביא להרשעתו בביהמ"ש, שגזר עליו 5.5 שנות מאסר ואף קבע כי "הנאשם מניפולטיבי ואינו אמין, נמנע מלהתמודד עם העבירות והמעשים שביצע, תוך שהוא מציג עצמו כקורבן, מתרכז בעצמו ואינו מביע כל אמפטיה כלפי המתלונן". 

לימים התברר כי באחת החתונות, שבהן העיד אותו פדופיל מורשע, ברח הבעל לחו"ל לאחר שלוש שנות נישואים והותיר את אשתו עגונה. האישה, שמיוצגת על ידינו ב"מבוי סתום", הגישה בקשה לביה"ד כדי לבטל את הנישואים, שכן אם אתה פדופיל גם כיפה, גדולה ככל שתהיה, לא תהפוך אותך לעד כשר, ואם העד לא כשר הנישואים לא תקפים. 

ביה"ד זימן את העד להעיד, למרות שעומד נגדו פס"ד מרשיע בעבירות פדופיליה, ולמרות שעובדות הרשעתו לא נמצאות במחלוקת. בניגוד להליכים בביהמ"ש, שם העד הודה במעשים, בביה"ד אמר העד שהמעשים לא באמת נעשו, ושהוא היה אומר וידוי ומבקש מחילה מכל מי שפגע בו כל ערב לפני השינה כך שהמעשים הללו (שהוא טוען שלא נעשו) נמחלו לו. באורח פלא, ביה"ד פסק שאותו פדופיל מורשע הוא עד כשר והנישואים תקפים. 

האמת היא שהבעיה היא לא העד הפדופיל, שמשקר במצח נחושה, אלא גישתו של ביה"ד הרבני, שהחלטתו היא עוול שזועק לשמים – פגיעה בחירות של אישה, שכל רצונה היה להתגרש מבעלה, אותו לא ראתה יותר מ-10 שנים, להמשיך בחייה ולהביא ילדים לעולם לפני שיהיה מאוחר מידי עבורה.

הרב עובדיה יוסף זצ"ל פסל פעם עד קידושין מהסיבה שהעד היה עורך דין והיה מתדיין בבתי המשפט בארץ, המכונים "ערכאות של גויים" שכן הם אינם פוסקים לפי דין התורה (יביע אומר יא, אבה"ע סי' ט). הרב עובדיה היה אמנם ידוע בהתרת העגונות, אבל הוא לא היחיד שהתנהל כך. גדולי הפוסקים בכל הדורות יצאו מגדרם כדי להתיר עגונות וממזרים, כשהם משתמשים בתירוצים הלכתיים דחוקים כדי לאפשר זאת. במקרה הזה, ביה"ד בחר בתירוצים הלכתיים דחוקים, אבל הפעם לא כדי לשחרר את האישה העגונה, אלא כדי להשאיר אותה בעגינותה.

ביום רביעי יתקיים דיון בעתירה שהגשנו לבג"ץ בתיק העד הפדופיל, ונבקש לשמוע מבית הדין מדוע בחרו הדיינים לנסות בכל דרך שלא לפסול את עד הקידושין הפדופיל, בניגוד מוחלט לנוהג ההלכתי מדורי דורות של התרת עגונות וממזרים. מדוע הקלו במעשיו של העד למרות שברור שהקלה כזאת פוגעת בסיכויי האישה להינצל מעגינותה. והשאלה הגדולה המרחפת מעל הכל – איך יכול להיות שעבירות חמורות של פדופיליה ותקיפות מיניות חוזרות ונשנות של נער צעיר אינן חמורות יותר מחילול שבת, שמירת כשרות או ייצוג ב"ערכאות של גויים".

ביה"ד מעל בתפקידו כשהצביע על עבריין מין מתועב ואמר "כשר", גם כשברור לו שחותמת הכשרות הזו היא מזויפת ושעבור האישה העגונה הכשרת העד הפדופיל משמעותה היא חיים של בדידות או חיים בחטא. במקום לשים סוף לסיפור המחריד הזה, הוא התעקש להשאיר אישה בעגינותה. אנחנו מקוות שאולי מבג"ץ תבוא הישועה. 

עו"ד אורית להב היא מנכ"לית עמותת "מבוי סתום" לסיוע למסורבות גט ועגונות