עו"ד דן כהן, שופט מחוזי לשעבר, יקיר המערכת המשפטית בשעתו, התנהג שנים כאחד מאדוני הארץ. פה גדול, חוצפה שלא תיאמן, נהנתנות, רדיפת בצע כסף - והעיקר: קשרים עם שופטים, בהם נשיאים בבית המשפט העליון, שהיו איתו בקשרי חברות הדוקים. הם לא ידעו שהאיש שבביתו הם מתארחים, ושהוא מתארח אצלם, הוא רמאי ונוכל ואוכל שוחד במיליוני שקלים. מה הם כן ידעו עליו? שהוא ידען גדול, מוח משפטי אנליטי, שחצן חד לשון. שבצד ניבולי פה הוא יודע גם לספר בדיחות.
עד שבוקר אחד באוגוסט 2005, כאשר החבורה הזאת שהתה בטורקיה לרגל יום הולדת לנשיא ביהמ"ש העליון לשעבר מאיר שמגר, הגיעה אל עו"ד כהן שיחת טלפון מטרידה: אנשי הרשות לניירות ערך פשטו על המשרד עם צווי חיפוש, סיפרו לו עובדים ממשרדו. הם מחכים שתשוב לארץ.
כהן חזר לישראל, שידר עסקים כרגיל והתייצב לחקירה תחת אזהרה. אתה חשוד בקבלת שוחד במיליוני שקלים מחברת סימנס הגרמנית ומחברת תעשיות רוגוזין, נאמר לו, ותגובתו היתה מפתיעה: "אני שומר על זכות השתיקה". הוא התנהג כאחרון העבריינים.
היתה לו, מתברר, סיבה: הוא היה נעול כבר בראיות של ברזל. סגרו עליו מכל עבר. מנכ"ל סימנס בישראל, אורן אהרונסון, קיבל מעמד של עד מדינה.
ארבעה ימים אחרי אותה חקירה ארז השופט לשעבר ארז כהן את המזוודות, מיהר לשדה התעופה ועלה על מטוס בדרכו ללימה בירת פרו. למה דווקא פרו? כי עם פרו אין למדינת ישראל הסכם הסגרה. כי היא גן עדן לעבריינים.
ואכן, עו"ד כהן התגורר בעיר ללא פחד, אירח חברים ובני משפחה מישראל, ולא נשבר גם אחרי שנעצר בלימה בידי המשטרה ב־2009 ובית המשפט העליון הורה על הסגרתו לישראל. למה מצב רוחו נשאר מרומם? כי הנשיא המושחת של פרו, אלן גרסייה, סירב לאשר את ההסגרה.
כהן נשם לרווחה, וכאשר ראיין אותו לפני כמה חודשים גידי וייץ מ"הארץ", אמר לו בין השאר: "אני חי כאן כמו מלך... אין סיכוי שיסגירו אותי". עם זאת, כבר באותה פגישה דיבר על געגועיו לישראל, ועל כך שהוא עשוי להסכים לעיסקה שתוביל אותו לכלא לארבע שנים. ארבע שנים בלבד למי שקיבל שוחד במיליונים, ברח מהארץ וגרם נזקים אדירים לחברת חשמל ולמדינה? כן, מתנה יקרה.
הבוקר הוא כבר בישראל בלי עיסקת הטיעון ובלי המתנה החלומית. הבוקר הוא ייעצר כנראה עד גמר ההליכים המשפטיים בידיעה שיישב בכלא שנים רבות. החגיגה נגמרה.
