מה שלא סיפרו לכם על טראמפ והקורונה

"כן, אני מסכים". מילים אלו, שהדהדו באולם הקונגרס האמריקני בסוף יולי, נאמרו מפי ד"ר אנתוני פאוצ'י, ראש המערך הרפואי בארה"ב במלחמה בנגיף הקורונה. פאוצ'י, שהועלה על נס בתקשורת ובשמאל בארה"ב כמעין נמסיס של טראמפ, נאלץ להודות כי הנשיא הציל את חייהם של אמריקנים רבים בזכות שורת החלטות שקיבל בימיה הראשונים של המגיפה: סגירת גבולות ארה"ב לאזרחי סין, האיחוד האירופי ובריטניה, וסגר על המדינה במארס־אפריל. 

ב־24 בינואר, שבוע לפני שטראמפ חתם על צו איסור הטיסות מסין, פאוצ'י טען כי "זה משהו שבכלל לא הייתי שוקל". פאוצ'י לא היה היחיד שהציב בזמנו את טראמפ בבדידות מזהרת: ג'ו ביידן, יריבו של טראמפ במאבק על הנשיאות, האשים את טראמפ ב"גזענות ושנאת זרים" בעקבות עצירת הטיסות מסין, ואפילו ארגון הבריאות העולמי תיאר בתחילת פברואר את המהלך של טראמפ כמעודד "פחד וסטיגמות". מדובר באותו ארגון "בריאות" שב־14 בינואר הדהד ללא ספקות את השקר הסיני, שלפיו הנגיף לא עובר בין בני אדם. היחס העוין והספקני נמשך גם כשטראמפ עצר את הטיסות מאירופה במהלך פברואר, לקול מחאותיהם של הבכירים האירופאים כי "לקורונה אין גבולות" - רגע לפני שסגרו בעצמם את גבולות ארצותיהם. 

כלי התקשורת האמריקניים, המתעבים את טראמפ, גימדו ואף העלימו את הודאותיו של פאוצ'י והמשיכו לפמפם את הנרטיב כי "לטראמפ יש דם על הידיים" - כפי שהאשים מגיש NBC צ'אק טוד, אמירה שאפילו ביידן הסתייג ממנה. התקשורת מתייחסת למניין הקורבנות הרב בארה"ב בעקבות הקורונה, כ־165 אלף איש, אך ביחס לכל 100 אלף תושבים, מתברר כי מצבם של האמריקנים טוב מזה של ספרד, איטליה, שבדיה ובריטניה, ולא רחוק מזה של צרפת. בתוך ארה"ב המדינות ש"מקלקלות" את הסטטיסטיקה נשלטות כמעט כולן על ידי מושלים דמוקרטים, ובמדינת ניו יורק לבדה נרשם נתון מזעזע של כ־170 מתים לכל 100 אלף איש - פי שניים יותר מבבלגיה, המדינה הגדולה עם שיעורי התמותה הגבוהים בעולם. 

האשמה למחדל בניו יורק נופלת בעיקר על כתפיהם של קברניטי המדינה, כפי שמלמדת התפטרותה בשבוע שעבר של ראש מערך שירותי הבריאות בעיר ניו יורק. אתמול התפטרה מקבילתה בקליפורניה. מושל ניו יורק הדמוקרט, אנדרו קואומו, הוזהר עוד ב־2015 על חוסרים במכונות הנשמה במקרה של מגיפה עתידית, אך לא עשה דבר בנידון. לצד מתקפות חריפות נגד טראמפ כדי להרחיק עצמו מהכישלון, הודה קואומו באפריל כי ממשל טראמפ עשה "פעולות מדהימות" והיה "פרטנר נהדר" של ניו יורק בתחילת המגיפה. בכלכלה, ארה"ב במצב טוב מהממוצע האירופי, ואפילו מזה של גרמניה, במונחי ירידה בתוצר ברבעון השני, לעומת הראשון. שיעור האבטלה בארה"ב גבוה, אך מתקרב לנתון חד־ספרתי. 

טראמפ בהחלט לא חף מטעויות ומשחרר לפרקים הצהרות מופקרות, דוגמת ההשוואה לשפעת והזלזול בעטיית מסיכות, אך האשמתו ב"מחדל" רחוקה מן האמת, ומוטחת בו מצד יריבים פוליטיים ועיתונאים, שדווקא אימוץ המלצותיהם המוקדמות היה מוביל למחדל שכזה.