"קומיסר ההשכלה הגבוהה, השר זאב אלקין, החליט להזיז מתפקידה ללא נימוק את מיכל נוימן, מ"מ מנכ"לית המל"ג, קודש הקודשים שתפקידו להוות את החיץ הקריטי שבין פוליטיקה למדע". זו היתה העילה הישירה למכתב התפטרות חריף במיוחד של יו"ר ור"ה (ועד ראשי האוניברסיטאות), שהוא גם נשיא אוניברסיטת חיפה, פרופ' רון רובין, שנשלח ב־14 ביולי 2020 לחברי סגל ולסטודנטים ברחבי הארץ. בסערת הרגשות ויתר פרופ' רובין על האיפוק המדעי ולא חסך במליצות על מנת להמחיש את חומרת המצב ("טורקיה זה כאן", "תקופה חסרת תקדים ואפלה") והסביר לקהילה האקדמית מה מצופה ממנה: "אני תקווה כי בכך אצית את אש המרד".
כמקובל במחוזותינו, אפקט החלילן מהמלין פעל מעל למצופה. שורה של אגודות אקדמיות בישראל הצטרפו בתמיכה חגיגית. פרופ' פיינר, יו"ר החברה ההיסטורית הישראלית, קבע בשם הנהלת חוקרי העבר בישראל: "אנו מזהים מהלכים שבזמנים אחרים היו אחד השלבים הראשונים בתהליכי חיסולם של משטרים דמוקרטיים". קבוצת אקדמאים בשם "מחאת הדגלים האדומים" הציבה משמרות מחאה אדומות בשערי הקמפוסים מתוך דאגה לחופש האקדמי "הנמצא תחת מתקפה". לא פחות מ־1,325(!) חברי סגל אקדמי חתמו על עצומה נגד מהלכי השר־הקומיסר. אותיר לכם לדמיין מהו העתיד הצפוי לדיסידנטים אלה במדינת היהודים, וכמה אומץ לב ציבורי נדרש מהם.
יותר מהכוונה למינוי נציג מאוניברסיטת אריאל המוחרמת לוועדה לתכנון ולתקצוב או המחלוקת על נוהל הבחינות בימי קורונה, זהו מינויו התקדימי של אלקין כשר להשכלה גבוהה שמלבה את הפאניקה, כפי שהודה פרופ' רובין בהקלטה ששודרה ב"כאן". האם לא ראוי להמשיך במצב הקיים שבו חברי המל"ג־ות"ת מהווים "חיץ קריטי בין פוליטיקה ומדע" וערבים לקיומו של חופש אקדמי, ואילו שר החינוך איננו אלא יו"ר סמלי של המל"ג?
מתברר שמדובר במיתוסים אקדמיים העומדים על כרעי תרנגולת. במדינות דמוקרטיות מובילות באירופה, דוגמת בריטניה, צרפת וספרד, יש שרים במשרה מלאה לענייני אוניברסיטאות האחראים לתכנון ולתקצוב של ההשכלה הגבוהה. בארה"ב, בקנדה ובאוסטרליה מעורבת הממשלה הנבחרת בתעדוף תחומי מחקר לטובת החברה והכלכלה הלאומית מבלי שיראו בכך פגיעה בחופש האקדמי או ביסודות הדמוקרטיה. אדרבה, הרציונל הדמוקרטי מחייב שהציבור המממן בכספו את האוניברסיטאות המתוקצבות יוכל באמצעות הנציגים הראויים לכך גם לדאוג לתעדף את תחומי המחקר הפועלים לטובתו ולתכנן את מדיניות התקצוב בצורה שתיטיב עם החברה ועם ערכיה, ותמנע גירעונות ענק של מיליארדים במוסדות האקדמיה, שאותם יידרש הציבור לסגור מכספו.
לו מל"ג־ות"ת היו מופת של מצוינות ניהולית בשנים שקדמו להתערבות הממשלות האחורנות, היה אפשר להבין את מחאת האקדמיה. אלא שכפי שמלמדים דו"חות בינלאומיים בלתי תלויים וגירעונות הענק של האוניברסיטאות - בלא מעט היבטים, ההפך הגמור הוא הנכון.
בדיוק כמו במערכת המשפט, ראשי האוניברסיטאות התרגלו למערכת המבקרת את עצמה, קובעת מי ראוי להצטרף למועדון, ואפילו מחלקת את הטובין הנלווים בין חבריה בכוחות עצמה. כמו במערכת המשפט, מצב זה מוליד התנגדות טבעית לכל שינוי כאשר התוצאות החמורות של המצב נחשפות והציבור דורש את השינוי. ובדיוק כמו במערכת המשפט, ראשי המנגנון מפעילים את כל הסירנות וזועקים על הרס וחיסול הדמוקרטיה, בזמן שהמצב הקיים בישראל כלל איננו משקף את הנורמות הרווחות במדינות דמוקרטיות מובילות. במערכת המשפט השינוי טרם התחולל, אך הציבור כבר מבין את חומרת הבעיה ולכן נראים ניצני שינוי. בתחום האקדמיה אנו עדיין רחוקים מאוד משינוי מבני יסודי, אלא שהתוצאות החמורות של המבנה הקיים מחייבות הירתמות מהירה וחשיבה אסטרטגית, וכדאי שהשר החדש יאחז באלה ברגישות ובנחישות למען עתידה של החברה והדמוקרטיה בישראל.
ד"ר אסף מלאך הוא ראש המכללה למדינאות
X
