בשביל סת' רוגן זו בדיחה, בשבילנו - בעיה

סת' רוגן הוא אחד היהודים המוכרים ביותר בהוליווד. הוא מצחיק, מצליח ומוכשר, ועד לפני כמה ימים גם נהנה בישראל מחיבה רבה בשל תמיכתו הפומבית במדינה. אבל השתתפותו בפודקאסט אחד שינתה את הכל. קשה היה להאמין שהאדם שנשמע בבירור אומר דברים מזעזעים על ישראל וישראלים הוא אותו אחד שרק לפני כמה שנים חתם על עצומות בעד ישראל יחד עם גדולי האמנים בארה"ב. 

סת' רוגן לא תקף רק את ישראל, רק את הישראלים, או רק את הקהילה היהודית האמריקנית, אלא את שלושתם ובחריפות יוצאת דופן. על הישראלים אמר שבעיניו הם "בלתי ניתנים לחיבוב" וסיפר שהתחיל לחשוב כך במחנות הקיץ היהודיים שבהם השתתף כילד. המדריכים הישראלים, לדבריו, היו "פסיכוטיים" ושלל כינויים משפילים אחרים. על הקהילה היהודית הוא אמר שבמשך כל חייו היא לימדה אותו שקרים על ישראל. הוא סיפר שחינכו אותו על כמה ישראל מופלאה, אך כשהתבגר הבין שהיא לא נפלאה כמו שסיפרו לו. אך ללא ספק הדבר החמור ביותר שאמר האמן המצליח הוא שהוא לא מבין מדוע ישראל צריכה להתקיים. כמה נוח לו, ממקומו הבטוח והנוח, להתראיין ולהגיד שהוא לא מבין את הצורך במדינת ישראל. 

יהודים ושאינם יהודים רבים תקפו אותו על הדברים והוא, בביטול, אמר שהוא התכוון לחלק מהדברים כהלצה. ככה זה, ישראל והיהדות הן עכשיו עוד שורת מחץ בסטנד־אפ והצטמצמו לזכות ללבוש סוודר חנוכה עם מגיני דוד בתוכניות טלוויזיה, העיקר שזה מביא פרסום ומחיאות כפיים. 

בעולם מקביל, ממש באותו השבוע, התחוללה סערה תקשורתית קטנה כאשר הוצע בכנסת שמדינת ישראל תסייע במימון מוסדות ובתי ספר יהודיים בחו"ל. במקרה הטוב אנשים תמהו למה לנו לשלם על חינוך אזרחים זרים, ובמקרה הרע התנגדו לכך נחרצות. אבל סת' רוגן ושכמותו הם בדיוק ההוכחה לכך שזה לא רק משתלם למדינת ישראל לסייע לקהילות יהודיות בעולם, אלא זו חובתה לעשות זאת. 

ישראל צריכה להסתכל למציאות הקשה בעיניים: התנגדות לה הפכה לסימן היכר בחוגים ליברליים, ועם הזמן עושה רושם שכדי להתקבל אליהם (או כדי לא להיות מנודים מהם), יהודים צריכים לנופף בשלט ולהזדעק שלמרות שהם יהודים, הם לא חלק "מהם", מ"הציונים", ושהם מבינים עכשיו, אחרי הרבה שנות אשליה, שהציונות היא פשע ושהישראלים הם ציר הרשע האמיתי. העובדה שרוגן הסביר שחלק מהדברים נאמרו כ"הלצה", רק מוכיחה עד כמה גדול הלחץ להשמיע אותם, כך או אחרת.

התשובה למגמה הזו צריכה להיות אחת: להחזיר את הזהות היהודית וההזדהות עם ישראל למעמדן כמקור גאווה וכמשקל נגד למגמות השליליות האלה. אפשר לנהל סימפוזיונים על איך עושים זאת, אבל דבר אחד כדאי שיהיה בקונצנזוס: הבעיה הזו לא יכולה לחכות.