תופסים טראמפ

המהומות האלימות בארה"ב נועדו לחולל תחושת אובדן שליטה, כדי לנגח את הנשיא לקראת הבחירות • גם אם לא מדובר באותה דרגה של התנגשויות, אפשר למצוא קווי דמיון לבלפור

בארבע השנים האחרונות הידרדר השיח הציבורי בארה"ב להרבה נקודות שפל חסרות תקדים. השבוע נרשם שיא חדש כשיו"ר הקונגרס, ננסי פלוסי, כינתה את כוחות הממשל הפדרלי הפועלים בפורטלנד "קלגסים" (Stormtroopers - כינוי לחיילי יחידות העילית שהוקמו בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה). זאת לא היתה מעידה חד־פעמית. פלוסי חזרה על כינוי הגנאי פעם אחר פעם בטענה שהכוחות "מעלימים" מפגינים ו"חוטפים" אותם. מן הסתם, אם פלוסי היתה דוברת אמת, אזי מדובר ברעידת אדמה. אולם ההפך הוא הנכון.

"כוחות המשטרה 'חוטפים' ו'מעלימים' מפגינים? מדובר בתעמולה". אנשי המחאה בפורטלנד // צילום: אי.פי

כבר חודשיים שהעיר פורטלנד נמצאת בכאוס. מחוללי המהומות - המכונים בידי התקשורת האמריקנית "מגינים תמימים" - מבעירים רכוש ציבורי, בוזזים ומשחיתים עסקים במרכז העיר. בשבועות האחרונים התמקדו המהומות בבניין בית משפט פדרלי (להבדיל מבית משפט עירוני או של מדינת אורגון) במרכז העיר. מפגינים המשתייכים לארגון האלים "אנטיפה" (אנטי־פאשיזם) וחבריהם מגיעים מדי לילה למתחם בית המשפט חמושים בשלל אמצעי לחימה לרבות מטעני צינור, בקבוקי תעברה, רוגטקות ועוד, ותוקפים את הכוחות הפדרליים המוצבים ככוח הגנה במקום. 

הכתב אנדי נגו, שמכסה את מהומות אנטיפה בשנים האחרונות, טוען כי הדברים שלפיהם הכוחות הפדרליים "מעלימים" ו"חוטפים" את המפגינים הם תעמולה של הארגון, כאשר האמת היא ששוטרים חסויים השייכים למשמר בתי המשפט הפדרלי עוצרים את ראשי המהומות בשקט ובסתר כדי למנוע אלימות. במקום לגבות את הטקטיקה המועילה, פלוסי וחבריה מגבים את אנטיפה.

גיבוי תקשורתי מלא

מה בעצם מנסים הדמוקרטים להשיג? הרי מוקדי האלימות - פורטלנד, סיאטל, שיקגו, מיניאפוליס, ניו יורק - הם כולם מעוזים פרוגרסיביים, והנפגעים הישירים מהמתקפות הם מצביעים דמוקרטים. התשובה ברורה. פלוסי וחבריה תומכים במפגינים כי הם מאמינים שזריעת כאוס מקדמת אותם פוליטית לקראת הבחירות בנובמבר. 

לדמוקרטים יש כמה משאבים שאין לרפובליקנים. יש להם פעילים פנאטים שמוכנים להבעיר את אמריקה. יש להם גיבוי תקשורתי מוחלט - החל ברשת NBC וה"ניו יורק טיימס" וכלה בפייסבוק ובטוויטר. יש להם כסף בלתי נדלה להמשיך את המהומות עד אין סוף. רק השבוע הודיע אלכסנדר סורוס, בנו של ג'ורג' סורוס, כי קרן המשפחה תורמת עוד רבע מיליארד דולר למאבק של Black Lives Matter. ויש להם את מרבית הביורוקרטיה הממשלתית - מה שמכונה ה"דיפ סטייט".

עד הקורונה, ה"דיפ סטייט" זרע אי־יציבות באמצעות ניהול חקירות פליליות ומודיעיניות נגד הנשיא טראמפ ואנשיו בגין חשדות לשיתוף פעולה עם רוסיה. בשבוע שעבר נחשפו מסמכים ומידע נוסף על שורשי העלילה שלפיה טראמפ ואנשיו פועלים לטובת מוסקבה. אלו הוכיחו מעבר לכל ספק כי כבר בראשית החקירות, ידעו הבולשת הפדרלית ומשרד המשפטים האמריקני כי אין ממש לחשדות ושלנשיא לא היו כל קשרים עם הקרמלין. תכלית החקירות, אם כן, היתה פוליטית. הם נועדו להשמיט את הלגיטימציה מנשיאותו של טראמפ ולהביא להדחתו. התקשורת מילאה תפקיד מרכזי לאורך כל הדרך בהעצמת החשדות תוך העלמת המהות הפיקטיבית של החקירות מעיני הציבור.

וזה מביא אותנו למהומות, שהחלו לאחר שעלילת טראמפ־פוטין דעכה. הן נפתחו אמנם כמחאה על הגזענות, על רקע הריגתו של ג'ורג' פלויד במיניאפוליס בידי שוטר בחודש מאי, אולם הרקע הפוליטי שלהן הוא נגיף הקורונה והבחירות בנובמבר. 

השפל הכלכלי, סגירת המרחב הציבורי וחוסר הביטחון הבריאותי שחולל הנגיף הגבירו את הצורך של הציבור הכללי במנהיגות איתנה ובתחושה שהדברים בשליטה. המהומות מחוללות תחושת אובדן שליטה טוטאלי. ומי אמור לשלוט בנעשה? דונלד טראמפ.

הקצנה רחבה ועמוקה מדי

המהומות בערי אמריקה אמנם אלימות יותר מההפגנות הקשות מחוץ לבית ראש הממשלה בנימין נתניהו בירושלים ואלו בתל אביב. אבל הרציונל שלהן כמעט זהה. לשמאל האמריקני יש אידיאולוגיה - קומוניזם. אבל הציבור האמריקני אינו מוכן לאמץ אותה אז הדמוקרטים ממקדים את המאמצים שלהם בעריכת דמוניזציה וליבוי השנאה כלפי טראמפ ותומכיו. כאן, 20 שנה לאחר שמשיח השלום נחשף כמשיח שקר בקמפ דיוויד, ו־15 שנה לאחר שמשיח הגירוש נחשף כמשיח שקר בעזה של חמאס, לשמאל בארץ אין מה למכור לציבור מבחינה רעיונית. זאת הסיבה, למשל, שמפלגת העבודה ככל הנראה לא תיכנס לכנסת הבאה. 

אבל כמו הדמוקרטים, גם השמאל הישראלי הוא בעל משאבים משמעותיים ביותר. יש לו שליטה מוחלטת ב"דיפ סטייט" - על מערכת המשפט שלו. יש לו שליטה אדירה בתקשורת, באקדמיה ובתרבות. ויש לו כסף כמעט בלתי מוגבל משלל תורמים בארץ ובחו"ל. ויש לו אלפי מפגינים שמוכנים להבעיר את המדינה בשם שנאת נתניהו. 

כמו המהומות בארה"ב, ההפגנות האלימות והרועשות בירושלים ובתל אביב מתקיימות על רקע נגיף הקורונה. המפגינים תופסים טרמפ על המצוקה הכלכלית וסגירת המרחב הציבורי. סגירת הפאבים והמועדונים הפכה את ההפגנות נגד נתניהו למסיבה היחידה בישראל. תכלית המהומות כאן זהה לאלו באמריקה - לזרוע תחושה של חוסר שליטה ואנדרלמוסיה נגד המנהיג שמוצג כאויב העם. 

כפי שפלוסי וחבריה תוקפים את נציגי החוק שמנסים להחזיר את הסדר בפורטלנד ובשיקגו ובסיאטל, כך המפגינים ברחוב בלפור ותומכיהם באולפנים ובכנסת מגנים כל ניסיון של המשטרה לעצור את מחוללי המהומות בהתאם לחוק. אם הכוחות באמריקה הם קלגסים, אלו בישראל הם כוח השיטור הפרטי של משפחת נתניהו. קשה לראות אין המצב באמריקה יתייצב והסדר יושב, וזאת בלי קשר לתוצאות הבחירות. כפי שמעידה העלייה של פוליטיקאים פרוגרסיביים על חשבון פוליטיקאים ליברלים מתונים בארבע מערכות הבחירות האחרונות, ההקצנה של השמאל האמריקני רחבה ועמוקה מכדי להתרפא או אפילו להתמתן.

בישראל, בהיעדר שמאל רעיוני או אידיאולוגי, הסכנה העיקרית היא שאחד מהמפגינים המוסתים יפעיל אלימות נגד אחד מבני משפחת נתניהו. אולם, בכל הקשור לחברה הישראלית הכללית, השפעת ההפגנות לא צפויה להיות משמעותית או ארוכת טווח. הציבור הרחב בימין ובשמאל לא עבר רדיקליזציה. לאחר 25 שנה של מסע דמוניזציה בלתי פוסק נגד נתניהו, מעמדו הציבורי די איתן. 

יש פרשנים רבים בצד ימין של המתרס הפוליטי הבלתי־עביר באמריקה שמצפים לריאקציה בקלפי למהומות ברחובות. הסופר הנודע ויקטור דיוויס הנסן כינה את הריאקציה "מהפכת נגד" של הציבור השקט והמפוחד כנגד השמאל הרודני והאלים. ייתכן שבארץ התרופה תהיה מינורית ומהירה יותר. מי ירצה להתעמת עם שוטרים כאשר הפאבים פתוחים?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו