אחת מחברות האנרגיה הגדולות בעולם עומדת להגיע ארצה ולפרוץ את מחסום החרם הערבי • במקום למקסם את אוצר הגז הטבעי החל הקרב על השמש • בין ריאליזם לפופוליזם
אחת מחברות האנרגיה הגדולות והוותיקות בעולם, שברון (בעברית: חברון), מתקדמת ברכישת נובל אנרג'י, שגם היא חברת אנרגיה אמריקנית, אך הרבה יותר קטנה, ועיקר נכסיה בישראל הם מאגרי הגז שלנו. שווי העסקה מוערך ב־13 מיליארד דולר.
מאז קום המדינה חברות האנרגיה הגדולות לא רצו להתקרב אלינו. בעצם, הן התקרבו, עד מצרים ואף לבנון, אך אלינו הן לא הגיעו - ולא כי לא היו פה הזדמנויות עסקיות.
שברון, המגלגלת יותר מ־160 מיליארד דולר בשנה ב־180 מדינות, מעורבת במיזמים הרבה יותר קטנים ממה שיש לנו להציע. לכן לא צריך להיות ספקולטור כדי להבין שחברות אלה לא התקרבו לכאן בגלל החרם הערבי והחשש מפגיעה בעסקיהן במדינות הנפט הערביות. אז לפני שחושבים על הפן הכלכלי של העניין ראוי לציין שמדובר באירוע החורג ממנו, ואולי אף משמעותי ממנו הרבה יותר.
שוק האנרגיה העולמי שהיה שבוי בידי מדינות הנפט נפרץ אחרי עשורים של הגמוניה של מדינות אופ"ק - קרטל יצואניות הנפט שבמקרה מורכב מרשימת האויבות של ישראל באפריקה, במזרח התיכון וגם ונצואלה. השבר הגדול של ההגמוניה הזו היה בדמות פריצות דרך בתחומי הגז הטבעי, פצלי השמן, ביו־אנרגיה, אנרגיות מתחדשות ועוד.
גם תהליכים פוליטיים כמו החרם על איראן תרמו לשינוי, כשהנשיא טראמפ פעל להגברת ההיצע של אנרגיה בארה"ב, כדי למנוע ניצול של שיתוק הכלכלה האיראנית על ידי העלאת מחירים בלתי מרוסנת של המתחרות באזור. על כל אלה פרצה הקורונה שהפילה את שוק האנרגיה בעולם. מניית נובל אנרג'י צנחה ביותר מ־70% בשנתיים האחרונות, עוד לפני הקורונה, בשל "משבר" מחירי הנפט שהגיע לשיאו עם התפשטות המגיפה. שברון, החולשת על כל תחומי האנרגיה, עוברת את המשבר כשהיא מאבדת כ־30% משווייה, אך היא גם יודעת לנצל את המצב לשיפור עמדות אסטרטגי שעשוי להזניקה למצב טוב יותר אחרי המשבר.
שר האנרגיה, ד"ר יובל שטייניץ, מספר כי בעקבות אישור העסקה בדירקטוריונים של שתי החברות, הוא ניהל שיחת וידאו ארוכה עם מייקל ווירט, מנכ"ל שברון שאמר שיש לחברה עניין בכל פעילות נובל אנרג'י - גם בקידוחים שבהם היא שותפה בארץ - תמר, לוויתן ותנין. בכל מקרה, נפרץ סכר - חברת אנרגיה מהגדולות בעולם לא חוששת להיות בעלת עסקי אנרגיה משמעותיים בישראל.
המרוץ אל החמה
עם או בלי קשר לעניין, ביום שני התקיים בכנסת דיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה, שאותו יזמו השרה להגנת הסביבה, ח"כ גילה גמליאל (ליכוד), ומי שאמורה להחליף אותה בתפקיד אחרי שנה וחצי, ח"כ מיקי חיימוביץ' (כחול לבן). נושא הדיון: "עמדת המשרד להגנת הסביבה בדבר הקמת תחנות כוח לייצור חשמל".
בדיון הוצגו עמדות הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה (IEA) וקרן המטבע הבינלאומית (IMF) ויעדיהן לצמצום פליטת גזי החממה. הדיון הוביל לשורה התחתונה, שלפיה המשרד להגנת הסביבה יצמצם את ההיערכות להקמת תחנות כוח גזיות חדשות מהיקף של 3,500 מגה ואט ל־1,400 בלבד. את הפער ישלימו, לדברי המשרד, האנרגיות המתחדשות.
מיותר לציין שהדיון הזה התקיים ללא הגורם הרלוונטי ביותר לעניין - משרד האנרגיה. יתרה מכך, לא היתה בו שום התייחסות להיתכנות של צמצום ההיערכות להגדלה הנדרשת בייצור מתחנות גז טבעי - האוצר היקר שהתגלה בחופי ישראל.
בחמש השנים האחרונות זיהום האוויר בארץ הצטמצם ביותר מ־50%, במקביל לירידה החדה בשימוש בפחם בתחנות הכוח. ב־2014 הפחם היווה קרוב למחצית ממקורות האנרגיה לייצור חשמל, השנה הוא יהווה 25% ובתוך שלוש שנים הוא יצטמצם עד כדי אחוזים בודדים מסך הייצור.
אחרי פיגור של שנים רבות, סוף־סוף ישראל הגיעה לשיעור השימוש בפחם המקובל במדינות האיחוד האירופי. המגמה הזו ניכרת בשיעור פליטות ה־CO2 מ־4.4 טונות לנפש ב־2014 ל־3.6 טונות לנפש השנה - שיעור המבטא עמידה ביעדי ועידת פריז. העמידה ביעדים הללו התאפשרה רק בזכות ייצור החשמל, שכן לא נרשמה ירידה בשיעורי פליטת דו־תחמוצת הפחמן מתחבורה - המזהמת השנייה בגודלה, אחרי ייצור החשמל.
מומחים בעולם מעודדים שימוש בגז הטבעי במטרה להפחית את זיהום גזי החממה, אלא שרבים טועים ומטעים בכך שמדובר בגז המתאן, הידוע בנזקיו לאטמוספרה. אלא שתחנות הגז משתמשות בגז הזה, אך אינן פולטות אותו, הן שורפות אותו. פליטת המזהמים מהתחנות הללו פחותה לאין שיעור מפליטת תחנות הפחם ומנזקי הפחם המתפזר, עוד לפני שהוא נשרף.
משרד האנרגיה הציג לאחרונה תוכנית שאפתנית במיוחד למעבר להפקת חשמל באמצעות השמש. היעד שהוצב הוא 30% עד 2030. אפשר להבין את מבקרי התוכנית שסבורים שמדובר ביעד לא סביר. משרד האנרגיה מתבסס בתוכנית על פתרונות אגירת חשמל שלא קיימים כיום. הוא פשוט החליט לצאת לדרך בצורה השאפתנית ביותר שתציב את ישראל במקום הראשון בעולם בשימוש באנרגיית השמש. נזכיר רק שתחנת כוח גזית שדורשת שטח של 50 דונמים וניתן להקים אותה בכל אזור בארץ, צריכה להיות מוחלפת בתחנה בהספק דומה, שלה יידרשו מאות דונמים והיא תהיה חייבת להיות ממוקמת בדרום הארץ בד"כ ותדרוש החלפת תשתיות הולכה. חלק מהביקורת על התוכנית הזו מתמקד בכך שבינתיים משרד האנרגיה לא מקדם הקמת תחנות גז חדשות, שנדרשות שנים להקימן, ומסתכן במחסור בחשמל בעתיד הלא רחוק.
להעלות את הקצבאות
אישור המענק לכל אזרח בארץ מקדים במעט את התוכנית האמריקנית להעברת תמיכה אזרחית דומה, אך הרבה יותר גדולה - 1,200 דולר לאזרח. במקביל, הממשל שם אישר הגדלה חריגה של קצבת האבטלה ב־600 דולר לשבוע. הממשל כבר הוציא יותר מ־2.2 טריליון דולר ונערך להוצאה של לפחות טריליון דולר נוספים. הדעות והביקורות שם על התוכניות הללו דומות מאוד לאלה הנשמעות אצלנו: המענק הרוחבי בזבזני; הוא היעיל ביותר; קצבאות האבטלה פוגעות בהתאוששות הכלכלה; חייבים להעלות את הקצבאות כדי לאפשר לכלכלה להתקיים בתנאים החריגים האלה. בלבול המאפיין את התקופה וההתמודדות עם המצב החדש לכולם.
זה לא משבר אשראי, לא משבר כלכלי, אלא משבר המביא להחלטות השבתה של חלקים נרחבים מהכלכלה. אחת הבעיות הגדולות במצב הזה היא עמדת הכניסה של העולם למשבר - רמה של מינוף גבוה וצמיחה נמוכה - שהביאה לצעדים נואשים של הורדת סביבת הריבית לרמה אפסית.
התאוששות שוק הנדל"ן בארה"ב - עלייה של 14% במכירת בתים חדשים ביוני ו־21% במכירת בתים קיימים, נראית מעודדת, אך האמת שהיא בעיקר מדאיגה. הריבית הנמוכה קורצת למשקיעים, קטנים כגדולים, לקנות. ייתכן ששוב הם מנפחים בועת נדל"ן שם, לצד בועות האשראי האימתניות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו