סימני חורבן, סימני בניין

"משנכנס אב ממעטין בשמחה" (מסכת תענית). בוודאי לקראת תשעה באב יש ביהדות הזמנה להתכנס לאבל. הזדמנות להפקת לקחים ולזיהוי זרעי החורבן הבא. חורבן בית המקדש השני, לפני 1,950 שנה בדיוק, לא התחולל בוואקום. חז"ל התריעו על הסיבות החברתיות העמוקות שהביאו לחורבן, והשאירו את תיאור הקרבות להיסטוריונים הצבאיים. מה מזה נשאר? שנאת חינם, ככותרת רחבה לאגדות החורבן המובאות בתלמוד ובמדרשים. 

רוב הישראלים יסכימו ש"בורכנו" בשנאת חינם לרוב ב־2020. משבר הקורונה חשף כמה מבעיות היסוד הללו, כמו האשמת חרדים/ערבים/מפגינים/מבקשי מקלט בהדבקות. השבת שלפני תשעה באב, המכונה "שבת חזון", הסתיימה בדקירה של מפגין בצומת שער הנגב, סמוך לביתי בשדרות, בריסוס מפגינים בגז ברמת גן ובשיא של מעצרים ונפגעים בהפגנה בבלפור. 

למי שמגויסים להציע פתרונות, ולא רק בעיות, יש שתי דרכים: דרך ההיכרות והשיח, ודרך הערבות ההדדית. בשנים האחרונות צמחו יוזמות וארגונים רבים במאמץ להפגיש בין חלקי החברה. נאום השבטים של הנשיא ריבלין היה לאבן יסוד לכולם. זה יפה וחשוב, אבל לרוב נוגע לחלק קטן מהישראלים. ההיכרות והשיח נוגעים בבעיות היסוד, אבל לא פותרים אותן. משבר הקורונה חשף את בעיות היסוד הכלכליות: שיא של כל הזמנים באבטלה; העוני והמחסור במזון מתפשטים בכל קהילה. לפי סקר של הלמ"ס, יותר ממיליון ישראלים צמצמו צריכת מזון. 55 אחוזים מאיתנו חוששים שלא יגמרו את החודש. האמון בממשלה בשפל היסטורי.

יש שתי תגובות אפשריות למי שרוצים באמת להיות חלק מהפתרון. הראשונה היא דרך הצדקה - לסייע במזון בקהילה. לבקר את הקשישות השכנות. לדאוג לקניות למבודדים. זה חשוב, אבל לא מספיק. נחוץ שינוי עומק מערכתי. "צדק־צדק תרדוף". 

במשבר הפיננסי ב־2008 היתה סיסמה בארה"ב: "אסור לבזבז את המשבר". יש כאן הזדמנות אמיתית לשנות מערכות שהתקבעו ופערים אדירים שנוצרו. החורבן ההיסטורי הוכיח את החשיבות של החוליות השקופות והחלשות בשרשרת. כאשר שר הבריאות מהליכוד, יולי אדלשטיין, אומר שמערכת הבריאות "יובשה שנות דור", באופן הפוך לגמרי ממה שאמר שר הבריאות לפני שנתיים, בנימין נתניהו - ברור שהדיסקט חייב להשתנות. העובדה שישראל אלופת המערב בעוני ובפערים חברתיים אינה עובדה עצובה לחיים בעוני. זו עובדה מסוכנת לכולנו. שנאת חינם היא התנכרות לכ־2 מיליון חיים בעוני, למיליון המובטלים החדשים ולמי שנפגעו מייבוש מערכות הבריאות, החינוך, הרווחה והתחבורה.

משברים ומתחים חברתיים ניזונים מפערים כלכליים חריפים. הדרך להפחית את המתחים הנוכחיים ולקרב היא ליצור מציאות שבה יש הבדלים, אבל לא כאלה של מי שאין לו מה לבשל לשבת לבין מי שמתלבט איזה ג'יפ יוקרה לקנות בזמן הקורונה. 

בשבת הקרובה נתחיל ב"שבע דנחמתא", קריאה של שבע הפטרות נחמה לאחר החורבן. יש סימני חורבן בימים הללו, אבל גם סימני בניין. המאבק החברתי הרחב יכול לבשר בניית מערכת של צדק ושוויון הזדמנויות, מערכת של אהבת חינם וערבות הדדית. בבניין הזה ננוחם.

אבי דבוש הוא מנכ"ל רבנים לזכויות אדם וחבר מנהיגות תנועת הפריפריות