בימים אלה מקיים בג"ץ דיון בעתירות נגד ההפרדה המגדרית באקדמיה. מדובר במחלוקת המלווה את הגידול במספרם של החרדים המבקשים לרכוש השכלה גבוהה, ומבקשים לעשות זאת בהלימה לאורח חייהם.מבלי להתייחס כרגע לשאלת יעילותה של ההפרדה להשגת התכלית של שילוב חרדים באקדמיה או להשלכותיה על יעילות ההוראה (הראויות לדיון בפני עצמן), נבקש להתייחס לסוגיה העקרונית: האם קיימת מניעה עקרונית־מוסרית לאפשר לימודים בהפרדה?
לדעתנו התשובה שלילית. ראשית, הפרדה מקדמת את הגשמתו של ערך כבוד האדם, משום שהיא מעניקה לחרדים ולחרדיות ערוץ למימוש עצמי בלמידה ובהשכלה, ומסלול מוביליות חברתית, לרבות היחלצות מעוני הפוגע לכשעצמו בכבוד האדם. הפרדה מוצדקת גם על בסיס חופש המצפון. חרדים אמנם יכולים לכאורה לרכוש השכלה גבוהה במסלולים הרגילים המעורבים מגדרית, אולם הם מנועים לממש אותם מסיבה מצפונית־דתית. עבור חלקם לפחות, לימודים בהפרדה מגדרית היא הדרך היחידה לרכוש השכלה.
ראוי להדגיש שהפרדה, אפילו במרחב הציבורי, אינה כרוכה בהכרח באפליה; תיתכן גם הפרדה שוויונית. הדבר כרוך בתכלית, בהקשר ובנימוקים להפרדה. קבוצות חברתיות פועלות במסגרות נפרדות לשם יעילות או כדי למנוע חיכוך ביניהן, ואין בכך הדרה.
קיים הבדל עצום בין עיקרון "נפרד אבל שווה" בהקשר להפרדה גזעית, למשל, לבין הפרדה מגדרית. מטרת ההפרדה הגזעית היא לבטא במרחב הציבורי ובגופים מוסדיים שונים את עליונותם של לבני העור ביחס לשחורי העור, ומניעת חיכוך עם קבוצות הנתפסות כנחותות. מטרת ההפרדה המגדרית היא לבטא צניעות. בביטויי צניעות אין כל מרכיב של בוז, השפלה או החפצה. ערך הצניעות הוא ערך מקובל בתרבות הכללית, לרבות החילונית, ועל בסיסו מתקיימים הסדרי כפייה המצויים בקונצנזוס. על בסיס ערך הצניעות מתקיימת הפרדה בין המינים בשירותים ציבוריים, מתקיים הטאבו על עירום בפומבי, ומתקיימים הסדרים של קוד לבוש בהקשרים חברתיים שונים. החברה החרדית, כמתחייב מאמונתה, אמנם מרחיבה אותו מעבר למקובל בתרבות הכללית, אולם אין דרך תקפה לטעון שדווקא מינון הצניעות שנקבע על ידי החברה הכללית הוא הגבול הנכון, וכי מוטב שכולם יתיישרו דווקא לפיו.
נטען שייתכן שקיימות נשים חרדיות שבליבן אינן מסכימות עם ההפרדה, אך אינן מעזות לבטא את אי הסכמתן ונכנעות לנורמות החברתיות הדתיות. על כך נשיב: גם איסור הפרדה באקדמיה כרוך בסיכון של התעלמות מהסכמה ומרצון אוטונומי. נשים וגברים שבאמת רוצים ללמוד באקדמיה, ייאלצו לוותר על המימוש העצמי שלהם. האם זהו אינו מחיר במונחי התעלמות מרצונן של נשים?
אנו סבורים, אפוא, כי אם ניתן לבסס טיעון שלפיו הפרדה מגדרית באקדמיה היא הדרך המעשית היחידה לשלב את החברה החרדית בהשכלה גבוהה ובעקבות כך בתעסוקה, אזי הטיעונים העקרוניים־המוסריים אינם מהווים מכשול. אדרבא, הם מספקים תמיכה נוספת להצדקת ההפרדה המגדרית.
דורון מנשה הוא פרופסור חבר ואיל גרונר הוא תלמיד מחקר - הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה
X
