אתמול שקלתי לעלות לקברו של אפרים קישון בבית הקברות טרומפלדור. קישון מת כבר לפני 15 שנה, אך עדיין אחראי לסאטירות הכי חזקות שנכתבו על כישלון "השיטה הישראלית". קישון כתב טוב מכולם על הצלחתו של איש הציבור - ולא משנה אם מדובר בזה שיושב בממשלה, בעירייה או בוועדת האיתור של ההתאחדות - לרדת לחייו של האזרח הקטן. הוא סיכם את זה במילה אחת - פרטאץ'. את ישראל כינה פרטאצ'יה אהובתי.
נתחיל מהשורה התחתונה: ווילי רוטנשטיינר ואלון חזן הם מינוי נכון לאימון הנבחרת. מדובר במינוי הגיוני מקצועית וכלכלית ביחס למצבה של הנבחרת, למשימותיה הקרובות ולמצב הכללי בעידן הקורונה. אפשר לספר שליבת הנבחרת הקרובה, קרי שחקני הנבחרת, קיבלו בצורה רעה את ההחלטה להיפרד מאנדי הרצוג, וכששמעו שגם רוטנשטיינר עומד להיחתך "מסיבות כלכליות", היו כמה מאלו שמרוויחים הרבה שהציעו, לאו דווקא בצחוק, להשלים לקופה החסרה כדי שהאוסטרי ימשיך. ממש ככה.
לפני שנתיים, כשסיים רוטנשטיינר את הצגת ה"אני מאמין" שלו לכדורגל הישראלי, עמדו חברי הנהלת ההתאחדות ומחאו לו כפיים. בשנתיים האחרונות הקים האוסטרי שתי אקדמיות לכדורגלנים צעירים ושדרג מאוד את הכשרת המאמנים ואת קורס הפרו, אבל בישראל הזיכרון לרוב קצר, ומקבלי ההחלטות בוועדה המקצועית זנחו מהר מאוד את התוכניות לטווח הארוך וקפצו מהר מאוד על העגלה החביבה פה על כולנו - מבחן התוצאה.
כיוון שהקמפיין האחרון של הרצוג הלך ונחלש ככל שהתקדם מבחינת התוצאות, כך צנחו גם מניותיו של רוטנשטיינר, שאחראי על כל המעטפת של הנבחרות. הזיכרון הקצר האיץ בחבר'ה הטובים, שהשתעממו כבר מהאוסטרים, להביא "משהו חדש".
כמו שאנחנו כותבים כבר שנים - גם קלופ ופפ ביחד היו מובילים את נבחרת ישראל לאותו שום מקום שהיו מובילים מקורבינו יובל נעים ושמואל קייקוב. הכשרת המאמנים אמנם חשובה, אבל הבעיה העיקרית בישראל היתה ונותרה היצע שחקנים קטן, חינוך גופני ברמה של כיתה א', הכשרה ברמה נמוכה ובור עצום באיכות.
אחת הסיבות ששינו זוארץ עזב בזמנו את כיסא יו"ר ההתאחדות היתה שהוא הבין קצת באיחור שהוא נפל בשבי של עסקני הנצח, או הקומיסר מפ.צ צפרירים, שלא מייצג שום מועדון או אוהד כדורגל. עסקנים שלעולם לא יתראיינו ולעולם לא ישימו עצמם בפרונט, כי יש להם מה להסתיר. הם יושבים שם עשרות שנים מכוח האינרציה ומזיזים את הגווייה לכאן ולכאן, תלוי באינטרס המתחלף. טיפוסים שכרתו ברית עם שעון חול, לא לפני שרוקנו ממנו את החול.
"דרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד", שר פעם שלמה ארצי, אבל כדי להגיע להחלטה הסבירה - למנות את רוטנשטיינר וחזן - ועדת האיתור טסה לירח, אף ששניהם חיכו בחניה בהתאחדות. אבל חוסר האמון הציבורי ברור מאליו, כי הרי לפני דקה לא רצו שרוטנשטיינר ייגע בנבחרת הבוגרת או בכלל רצו שיחזור לאוסטריה. מה אתם חושבים שהוא חושב עליכם כשהוא מתגלח או שותה קפה עם אשתו? ולא דיברנו על גרנט ואבוקסיס וקלינגר וברקוביץ' - חלקם הסכימו להתאבד ולקחת את התפקיד הזה, וכעת הם מרגישים שהשתמשו בהם. כמעט התפתיתי לכתוב שעשו להם את זה בכוונה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
