כל מי שקצת מכיר אותי יודע שיש לי אפס סובלנות לאנלוגיות בין אירועים אקטואליים לשואה. בדרך כלל השוואות כאלה הן זילות השמדת העם היהודי. אבל במקרה שלפנינו פשוט אין מנוס מהשוואה.
בימים האחרונים צץ ברשתות החברתיות סרטון ובו רואים אויגורים - קבוצה אתנית החיה בצפון־מערב סין - כורעים על ברכיהם בעיניים מכוסות בתחנת רכבת בסין. לאן נוסעת הרכבת? אפשר רק לדמיין, אך העדויות המחרידות שנחשפו בשנים האחרונות נותנות מושג לא רע. לא רבים שמעו על האויגורים, החיים בשקט באוטונומיה חלקית בתוך סין. בשנים האחרונות הם החלו לדרוש את חיזוק מעמדם האוטונומי ולעיתים אף עצמאות, דבר שהממשל הקומוניסטי לא אהב במיוחד. בניגוד למקומות אחרים בעולם שבהם קיימים סכסוכים דומים, המקרה הנוכחי נראה אחרת לגמרי.
במקום לנהל את הסכסוך החלו לצמצם באופן מלאכותי ובשיטות אכזריות את הילודה האויגורית ולבנות מחנות ריכוז, מרכזי "חינוך מחדש" הכוללים שטיפות מוח, ככל הנראה תוך כדי שימוש באלימות פיזית ומינית קשה. לפי עדויות של נמלטים, רבים מתו במחנות אלה ואחרים איבדו צלם אנוש. ב־2018 שהו כמיליון אויגורים במחנות כאלה לפי נתוני האו"ם.
אז איך זה שאותו או"ם שהוציא דו"ח מזעזע שכזה זונח אותם? פשוט מאוד. מבט חטוף בחברות במועצת זכויות האדם של הארגון מסביר הכל: אפגניסטן, קטאר, אריתריאה (שאי אפשר לסמוך עליה עם מסתננים אבל עם זכויות אדם, למה לא), ונצואלה ועוד לוחמות צדק שכאלה. אפילו ארגון הבריאות העולמי, במקום לגנות את סין על הסתרת מידע בנוגע להפצת נגיף הקורונה, שיבח את המעצמה הקומוניסטית על תפקודה במשבר.
אפילו מנהיגים המנסים לעשות מעשה, דוגמת הנשיא טראמפ שהטיל סנקציות כלכליות על סין, חוטף על כך מימין ומשמאל, כי מי צריך להגן על אנשים מפני רצח עם כשיש פוליטיקה?
הסינים לא עושים מאמצים כבירים כדי להכחיש שברצונם לחסל את האויגורים כעם, ותחת השפעת הקורונה, נראה שלאף אחד לא ממש אכפת. אך לנו צריך להיות אכפת. לא רק הדרך - שינוע בני אדם במספרים עצומים ברכבות למחנות - דומה לסיפור היהודי, אלא גם הכוונה. יהודי שיראה את הסרטון שצולם על ידי בעל רחפן אמיץ במיוחד, לא יוכל לישון בלילה. אסור לו שיישן בלילה. עליו לצעוק, לצרוח, לדבר ולקרוא עליהם, לעשות כל שביכולתו להעלות את המודעות למצבם.
הסכנה הרצינית היותר הנשקפת לישראל מסין היא לא רכש מוגבר של תשתיות חיוניות או פלישה לחיינו דרך טכנולוגיית ה־G5. הסכנה האמיתית היא שבלי שנשים לב, המשפט שלפיו אנו חיים, "לעולם לא עוד", ירוקן מתוכן בכל מקום על פני הגלובוס.
אם למילים "לעולם לא עוד" יש עוד משמעות
אופיר דיין
הכותבת היא חוקרת במכון למחקרי ביטחון לאומי, וחברה בפורום דבורה