יש אדים של אלימות פוליטית באוויר

האם התסריט של הרצח הפוליטי הבא בישראל נכתב בימים אלה? לא צריך להיות איש שב"כ כדי להבחין באותות הברורים המבשרים על הבשלת התנאים. שורותיו של מיכה שטרית מבטאות את הלך הרוח המשתלט בעת הזו על קבוצות מובחנות בחברה הישראלית: "נדפוק במלך, נדפוק לו בראש, אחת שתיים שלוש, כמו ברומא, כמו בפריז, כמו באמריקה". אותן קבוצות רואות בראש הממשלה נתניהו את הבעיה ואת הפתרון האולטימטיביים למצבה של המדינה. השיח בהקשר הזה הוא על סף הגאולי, הגם שאינו מגיע ממקורות אמוניים, אלא דווקא מצד חוגים ליברליים־חילוניים, שבאופן פרדוקסלי מצליחים להוכיח ש"הדתה" (במשמעות של שיח קצוות) אינה רק נחלתם של המאמינים בבורא עולם. 

השיח הזה לא צמח רק בעקבות משבר הקורונה וצרותיו. הוא קשור לתפיסת עולם פוליטית פונדמנטלית שתולה בבנימין נתניהו את ההסבר ליתרון הפוליטי המובהק של הימין, ומכאן תופסת אותו כמכשול בדרך לכיבוש מחדש של מעוזי השלטון. לא תיתכן גאולה ללא סילוקו המיידי. זוהי קונספציה שגויה, המתעלמת מתהליכי העומק שהתחוללו בחברה הישראלית והביאו לשקיעת ההגמוניה של השמאל, אבל תחת הנחת היסוד הזו נוהל בשנים האחרונות המאבק לסילוק נתניהו. מאבק זה שם את יהבו על שני ערוצים: מהלך לגיבוש כוח פוליטי־מפלגתי ביטחוניסטי במהותו ובתרבותו, לצד המהלך המשפטי. החקירות והגשת כתב האישום מסייעים לתייג את ראש הממשלה בסטטוס של עבריין־על (Crime-Minister), ויוצרים ציפייה להדחתו או להגבלת כהונתו תחת כתבי אישום.

בשנה האחרונה התבררה קוצר ידה של אסטרטגיה זו. שלוש מערכות הבחירות לא הבשילו לכדי מהפך שלטוני, ולא פגעו בבסיס התמיכה החזק של נתניהו. אין זה מקרי: מנקודת מבטם של חלקים נרחבים בחברה, נתניהו אינו רק ראש ממשלה, אלא מי שבעצם נוכחותו המתמשכת בהנהגת המדינה מסמל את השינוי שחל בסדר הישראלי. יתרה מכך, נוכחותו שם משקפת את הסתייגותם וחששם של רבים מאפשרות של חידוש הגמוניית השמאל, פוליטית, מדינית, כלכלית וחברתית כאחת. 

התוצר הפסיכו־פוליטי אצל יריבי נתניהו חמור: מחזון אולטימטיבי, כמעט אוטופי, להשבת העטרה ליושנה הם נאלצו להתעורר למציאות של כישלון אסטרטגי מוחץ. פער זה הוא המסביר את עוצמת התסכול המוצא בימים אלה ביטוי בהפגנות מול מעון ראש הממשלה בירושלים, המבקשות למנף את משבר הקורונה ואי־היציבות הנלווה לו, כדי להמשיך ואף להעצים מאבק שבבסיסו הוא פוליטי־חברתי שורשי ועמוק. מאפייני המחאות, הברוטליות המלווה אותן גם כלפי סמלי המדינה, לרבות השיח המוקצן כלפי ראש הממשלה אישית, עלולים לבשר על קרבתו של מדרון חלקלק. אלימות פוליטית, במיוחד כלפי נבחרי ציבור ובראשם ראש הממשלה, ייתפסו יותר ויותר ככלי לגיטימי במאבק לסגירת המרווח שבין שמיים וארץ. האווירה הזו מייצרת תנאים גם לאלימות מן הצד השני. לו הייתי אני ראש שירות הביטחון הכללי, הייתי מזמן להתייעצות את המחלקה היהודית ואת יחידת האבטחה, ויפה שעה אחת קודם.

ד"ר דורון מצא הוא בכיר לשעבר בשב"כ