כשראשי האקדמיה הצטרפו לדגלים השחורים

השבוע, נושא דגל המרד, פרופ' רון רובין, החליט להתפטר ממשרתו הרמה כיושב ראש ועד ראשי האוניברסיטאות. הוא תקף בחריפות את השר זאב אלקין וקרא לו "קומיסר ההשכלה הגבוהה". אם אני הייתי מתייחס ברמז לצורך במחקר על המוצא העדתי האחיד של ראשי ור"ה בעשורים האחרונים, הם היו מזדעזעים עד לעמקי נפשם והיו קוראים לי "גזען". 

רובין הגיע למסקנה כי במצב הקשה שנוצר הוא איננו יכול להתמודד, והחליט כי הסטודנטים, הסגל האקדמי והמנהלי מצויים לכאורה תחת שרביטו ובנקישת אצבעו ייצאו להפגין נגד שר ההשכלה הגבוהה, זאב אלקין. מדיניות כזו ניתן לסכם כך: באתי, היה לי קשה, התפטרתי. לקינוח, אני יוצא למרד נגד הממשלה. ממשלת ישראל קמה ב־17 במאי 2020. עברו רק כחודשיים, וכבוד היושב ראש הנכבד הגיע למסקנה כי אינו יכול עוד לשאת במעמסה הכבדה שהופקדה בידיו. אכן, ניהול משברים במצבי לחץ הוא אומנות שנסתרה מעיניהם של ראשי ור"ה. 

כמדומני שניתן לתאר את המצב הנוכחי כמצב שבו פרופ' רובין רואה את עצמו כמוביל ודומיננטי בפוליטיקה של מחאת "הדגלים השחורים", ומאמץ את סיסמאות הבחירות האחרונות של כחול לבן הזכורה לטוב. אבל מאז, כידוע, השתנו קצת פני הדברים. 

רון רובין החליט לקרוא למרד באמצע ימי הקורונה ולקדם מדיניות של הסלמה ואנרכיה בתחום המצוי תחת ניהולו. יו"ר ור"ה עזב לחלוטין את ענייני האקדמיה והפך לפוליטיקאי במשרה מלאה, כשהוא קורא למרד כנגד הממשלה. ועד ראשי האוניברסיטאות מתנהל כיום כגוף פוליטי לכל דבר ועניין, ובעל אג'נדה החותרת להפלת ממשלת ישראל.

מה שמעורר פלצות ביחס להתנהלותו של פרופ' רון רובין היא הטענה האבסורדית והמגוחכת כי לממשלת ישראל או לשר זאב אלקין יש כוונה או רצון לפגוע בהתפתחות המחקר בישראל. עובדות? יוק. מאידך, אני יכול להביא מקרים שנשיא האוניברסיטה העברית, אברהם הרמן, כיוון את המחקר לצרכיו כדי לחסל סיוע של האוניברסיטאות לקבוצות חלשות דוגמת המזרחים. 

ב־2008 זכה מיזם פר"ח בפרס ישראל. בנאומו לרגל הזכייה סיפר פרופ' חיים הררי ממכון ויצמן למדע, מהיוזמים המובילים של פר"ח לצידו של רוני עטר, דוקטורנט למתמטיקה במכון, על התנגדותן החריפה של אוניברסיטאות המחקר בארץ - אותן אלה המאוגדות בור"ה - לפרויקט פר"ח. התנגדות שאותה הובילה האוניברסיטה העברית. כך אמר פרופ' הררי: 

"פנינו עתה לאוניברסיטה העברית בירושלים. אברהם הרמן, אולי הנשיא הטוב ביותר שהיה אי פעם לאוניברסיטה העברית, לא רצה אפילו לשמוע על קיומנו. יתר על כן, רבים מהפרופסורים בבית הספר לחינוך של האוניברסיטה היו עוינים בצורה בוטה ביותר. 'איך יכול סטודנט לפיזיקה לעזור לילד? על הסטודנט ללמוד עבודה סוציאלית או פסיכולוגיה חינוכית, כדי להיות מסוגל לעשות זאת'. אני רתחתי כאשר שמעתי דברי שטות כאלה. הדברים הגיעו לידי כך שנשיא האוניברסיטה העברית קרא לראש בית הספר לחינוך ואמר לו: 'האם תוכל לארגן מאמר מלומד שייכתב ויוכיח שהפרויקט [פר"ח] הזה גרוע?'. לא תאמינו, אבל 'מאמר' כזה אכן נכתב ו'הוכיח שהפרויקט גרוע'. המאמר דן בסטטיסטיקה גבוהה ומשכנעת של ארבעה מקרים. הם ראיינו ארבעה ילדים וארבעה חונכים, ושניים מהילדים אמרו שהחונך עזר להם כל כך, עד שהם הצטערו מאוד שבסוף השנה נפרד מהם. מסקנת המאמר היתה שנגרם נזק ל־%50 מהילדים כתוצאה מהפרידה מהסטודנט החונך. קשה להאמין, אבל כך בדיוק נכתב שם". 

ייתכן שפרופ' רובין וחבריו בוועד ראשי האוניברסיטאות רואים עצמם כניצוץ שידליק תבערה גדולה נגד הממשלה, עד שזו תיפול על ברכיה ותיענה לדרישותיו. אולם הממשלה, הנציגה הלגיטימית של הציבור, צריכה לומר על ההתפטרות הזו של פרופ' רובין: תודה רבה, אנחנו נמשיך מכאן.

ד"ר אורי כהן הוא מרצה בכיר בביה"ס לחינוך, אוניברסיטת תל אביב