זה תקופה ארוכה שדובר צה"ל מנסה לשכנע את הציבור כי שילוב חיילות בגדודי הלחימה השונים מצליח וחיוני. כתבות עם צילומי בנות מכוסות בצבעי הסוואה ממלאות את מסך הטלוויזיה ואת דפי העיתונים, בניסיון לצייר תמונה כאילו מדובר בגדודים איכותיים העומדים בכל הסטנדרטים הקרביים הנדרשים. לאחרונה אף התבשרנו כי מפקד סיירת מטכ"ל היוצא, אל"מ ח', וסגנו, תומכים בגיוס נשים לסיירת, ולדבריהם: "הסיירת מחמיצה את פוטנציאל". האומנם?
אם נביא בחשבון את הדיווחים מהשנה האחרונה של צה"ל על "הצלחת" ניסוי שילובן של נשים בחיל השריון, נגלה כי מדובר בפוטנציאל בעייתי מאוד. לצערנו, מתברר כי פיילוט החיילות כטנקיסטיות לא הצליח אפילו באופן חלקי כפי שדווח. בפועל כל החיילות שלקחו חלק בפיילוט - נכשלו. הפערים הפיזיולוגיים ביניהן לבין הגברים גברו, וחיילות חדורות אמונה ומאמץ לא באמת עמדו בעומס האימונים. כך ממש אירע גם לחיילות בגדוד החי"ר קרקל. גם שם, בתחילת ההכשרה נדרש מהלוחמות לעמוד בדרישות רובאי 07 כמו מהלוחמים, ועכשיו הדרישה היא של רובאי 06 (פחות מחסניות בחגור). זה קרה בשל מספר החיילות הגבוה שנשר במהלך ההכשרה בגלל פגיעות גופניות. מדובר בשיעור עצום של פציעות משברי מאמץ, צניחת רצפת אגן, צניחת רחם ונזקי גוף אחרים. הפתרון של צה"ל עם גילוי הנתונים העגומים הללו ב־2017 היה הקלה דרמטית באימונים לכולם ובכך הורדת יכולת הכשירות המבצעית לכל הלוחמים.
בעוד סוגיית ההבדלים הפיזיולוגיים בין המינים נידונה לא מעט בוויכוחים הניטשים בנושא, הגיעה העת להתייחס גם לשוני המגדרי בסוגיות האומץ, היכולת להתמודד עם סיכונים, להגן על בן או בת הזוג ולחתור למגע עם האויב בשדה הקרב.
סדרת מחקרים שנערכו באוניברסיטת חיפה בניהולו של פרופ' זאב ויינשטוק יחד עם צוות חוקרים - ד"ר באשיר־סוואן, ד"ר ביילי, גב' חלבי ואנוכי - בחן את המענה לשאלה, מהן התפיסות החברתיות בנוגע להבדלי מגדר בתחומים הללו בקרב מאות משתתפים בכמה קבוצות חברות בישראל (יהודים, מוסלמים ודרוזים). מהמחקר עלה שבעוד גברים ונשים היו בעד שילוב נשים בתפקידי לוחמה בצה"ל - בשאלה פרקטית, כמו את מי תגייסו על מנת להגן עליכם אם תחושו מאוימים, המענה היה שונה. מרבית הנשים דיווחו שיבחרו שומר ראש גבר ורוב הגברים טענו שאינם זקוקים להגנה בכלל. בשאלות השוואה אחרות נמצא ששני המינים חושבים שהגברים הם אלה שצריכים להיות אמיצים, לקחת סיכונים ולהגן על נשים. אף אחד לא חשב ההפך. ולשאלה הישירה, מי לדעתך מתאים יותר לתפקידי לחימה בצבא הדורשים לחימה פיזית של פנים אל פנים עם האויב, הרוב ענו שגברים. ברגע האמת, מרבית התשובות הביעו התנגדות לשלוח נשים להילחם בשדה הקרב.
המענה לשאלה על חיילות לוחמות מעוצב מאידיאולוגיה מגדרית השואפת לשוויון בין המינים. מענה לשאלות על התמודדות אישית בעת צרה, לעומת זאת, חושף את הנטייה לפונקציונליות פרגמטית, המכירה בהבדלים הפיזיים בין המינים. זה ההסבר לפער בתשובות.
השיח העכשווי שמוביל הפמיניזם הרדיקלי, מבטא שאיפה לשוויון טוטאלי בין גברים לנשים. אך כששיח זה מעודד צעירות לנסות את כוחן דווקא בתפקידי לחימה כמו בסיירת מטכ"ל, למשל, התוצאה היא - מעבר לפגיעה הפיזית - שהן לא מממשות את הפוטנציאל הגלום בהן בתפקידים משמעותיים אחרים.
שדה הקרב לא נותן הנחות למין זה או אחר, ואין בכוחו של שום אדם לשנות עובדות פיזיולוגיות וחברתיות. רבים מאלופי צה"ל מכירים בעובדה זו, אך מותקפים כל אימת שהם משמיעים את דאגתם הרבה. השאיפה שנשים תגענה לתפקידים בכירים בחברה היא ללא ספק יעד חיובי, אבל לא בכל מחיר. על מפקדי צה"ל לעמוד באומץ מול מקדמי אג'נדות, להפסיק לסכן את בריאות החיילות, ולהתמקד בביטחון ובניצחון.
X
