מספר ציוני דרך נרשמו מתחילת משבר הקורונה שתרמו, כל אחד בשעתו, לתחושת הפער בין מצוקת העם ו"האזרח הפשוט" להתנהלות ההנהגה במסגרת ההתמודדות עם התפשטות הנגיף.
הראשון שבהם היה הזעם הציבורי לאחר שהתפרסם כי שר הבריאות לשעבר, יעקב ליצמן, התפלל בביתו של חסיד גור בניגוד להנחיות שהוא עצמו היה מופקד עליהן, לפיהן יש להתפלל רק בשטחים פתוחים. לאחר מכן הגיעה סעודת חג הפסח שחגגו נשיא המדינה ורה"מ יחד עם משפחתם, שעה שבתי אב רבים ברחבי הארץ נאלצו לחגוג בריחוק חברתי ודרך מסכי הזום והסקייפ בלבד. בהמשך הגיעה, כידוע, הסערה התורנית בדמות "ראיון החרטא" של השר צחי הנגבי, שהפך את הביטוי המדובר למטבע לשון שגור ונפוץ בכל בית, הממחיש את הניתוק בין מצוקת האזרחים כתוצאה מגזירות הקורונה לבין המנהיגים העומדים בראש.
עם זאת, נראה שהמקרה של מסיבת יום ההולדת של רעייתו של שר הבריאות הטרי, יולי אדלשטיין, הגדיש את הסאה והגדיר מחדש, למרבה הצער, את המושג "להשתין מהמקפצה".
קשה להבין כיצד יכול היה שר הבריאות, שזה עתה נכנס לתפקידו, בכפיפה אחת להכריז על גזירות חדשות וכואבות על הציבור, ובאותו ערב ממש להשתתף במסיבת רעייתו בנוכחות עשרות משתתפים, הנוגדת את ההנחיות החדשות שבישר עליהן זמן קצר לפני כן. ההגבלות עליהן הכריז באותו ערב - ביטול חתונות, סגירת מועדונים ומופעי ותרבות והגבלת התקהלות במקומות סגורים עד 20 איש, היו קשות מנשוא. עבור חלק מבעלי העסקים הן היוו, לדבריהם, לא פחות מ"מכת מוות". פניהם של הצעירים שעמדו להתחתן בשבועות הקרובים התכרכמו בן רגע, עבור חלקם מדובר בדחייה שנייה או שלישית של המאורע, שאמור להיות אחד המרגשים ביותר בחייהם.
גם אם התקנות עדיין לא נכנסו לתוקף באותם רגעים ממש בהם התקיימה המסיבה, למי אם לא לשר הבריאות היה ברור כשמש לאן ישראל צועדת באותו ערב ואנה פניה מועדות? היכן הדוגמה האישית?
אולם נראה שהדבר המרתיח ביותר בכל העניין אינו ה"פאשלה" או פליטת פה כזה או אחרת, ולא "שיקול דעת מוטעה" של שר או התבטאות שאינה במקומה. מה שמקומם יותר מכל כאן - הוא אי-לקיחת האחריות. מוטב היה אם אדלשטיין וליצמן היו מודים שטעו, פונים לציבור ואומרים: "שגינו", במקום לספק תירוצים רפים או התחמקויות להתנהגותם השערורייתית. או אז, אולי הציבור היה מוכן לעכל ולסלוח. אך במקום זאת, גילינו תירוצים למכביר, שרק הגבירו את תחושת התסכול.
שרי ממשלה נכבדים, הקורונה - כפי שאתם יודעים - הולמת בנו האזרחים בחוזקה וללא רחם בכל גזרת חיים אפשרית. במישור הכלכלי, הבינאישי, המשפחתי והבריאותי. אנא מכם, שנו דפוס חשיבה - ויפה שעה אחת קודם. עשו זאת בדחיפות ובמהרה, על מנת שתוכלו לרכוש את אמון העם, שלא רק ששבע מאותן גזרות, שסופן אינו נראה באופק - אלא נאלץ כל פעם מחדש לכאוב את התחושה שישנו "דין גזרות אחד עבור מנהיגים ודין אחר עבור ציבור האזרחים". אתם חוזרים ואומרים ש"יחד ננצח את הנגיף"? הוכיחו לנו, אם כן, שה"יחד" הזה - הוא אמיתי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו