לא כיף לצפות איתי בסדרה "טהרן": אני כל הזמן מתלוננת ומחזירה אחורה. הנה חלק קטן מהסיבות.
ההשקעה בהפיכת אתונה לטהרן ובהפיכת השחקנים הישראלים לאיראנים ראויה לכל שבח: אתונה התחפשה יפה, עם שלטים שמתאימים לרפובליקה האסלאמית (בשלטים עם כתב הייתי משנה את הגופן למשהו יותר פרסי - מיתרה או נסתעליק) וקופסאות הצדקה הנקראות "קבצן ברזל" מוסיפות נופך אותנטי. אבל היא עדיין אינה טהרן: לא ראיתי שדרות יפהפיות, והגנים אינם מתקרבים ביופיים לפארקים האיראניים - עם הפסלים, הספסלים והגינון המוקפד. בבתים ובמשרדים הייתי מצפה לפחות רצפה ויותר שטיחים. ופרחים. בקערת הפירות בבית הייתי מוסיפה מלפפון וסכין. משרדי הבכירים צריכים להיות פחות סגפניים.
אתונה גם יותר מוארת. בטהרן זיהום האוויר המזעזע גורם לעיר להיות אפורה יותר. המסיבה בהרים, לעומת זאת, היתה צריכה להיות בסביבה יותר ירוקה עם דרכים יותר פתלתלות. ואם כבר הדרך להרים, החייל כועס על סימן ה"לייק" בצדק גמור. באיראן הסימן הזה מקביל לאצבע משולשת!
בפרק החקירה מוזכר התאריך 13.8. החוקר אומר "שלושה עשר באבאן," שהוא אכן החודש השמיני, אבל בלוח השנה הפרסי. ומכיוון שהשנה מתחילה באביב, החודש השמיני מקביל לירח השמיני בלוח השנה המתחיל בניסן: ורח שמנ, הלוא הוא מרחשוון. ב־13 באבאן טהרן כבר מאוד קרה ולפעמים אף מושלגת.
עוד בפרק החקירה, השכנה אומרת לחוקר שהיא נשואה לעיט בנישואים זמניים, ומכך ברור שהיא פרוצה.
זה לא עובד ככה. אמנם נישואים זמניים הם גם תחליף לזנות כאשר הם מוגדרים לכמה שעות, בעיקר במוקדי העלייה לרגל; אבל כשהם מוגדרים לכמה חודשים או שנים - ואפשר להגדיר אותם ל־99 שנים - הם גם תחליף לנישואים בקרב צעירים שאין להם מספיק כסף לחתונה מלאה, או שרוצים לבדוק התאמה לפני התחייבות רצינית יותר. אם הם דתיים. אם הם חילונים הם פשוט יעשו "נישואים לבנים", כלומר יגורו יחד בלי שום מסמך אבל האמא תוכל לומר שהם נשואים. בנישואי פרק ב' הילדים לעיתים קרובות מעדיפים שהאב יגדיר את נישואיו כזמניים כדי שהאישה לא תירש אותו.
נישואים זמניים, בדיוק כמו נישואים רגילים, מצריכים רישום במשרד הפנים, ואם הגבר רוצה לקחת אישה שנייה - הוא צריך רשות מאשתו החוקית, ומאבד זכויות. יש אמנם אנשי דת שמחתנים בנישואים זמניים בניגוד לחוק, אבל למה לטרוח? מסעוד תבריזי (על המסך היה כתוב מחמוד, לזה שמו לב גם אנשים שאינם איראניסטים) והחוקר הם חילונים, והם יודעים שאין שום סיבה לגבר חילוני להתחתן בנישואין זמניים. הוא יכול פשוט לבגוד באשתו.
ראזיה וחבריה חשובים בעיניי כי הם מראים שיש צעירים שבאמת ובתמים מאמינים ברפובליקה האסלאמית ובחשיבות החוק האסלאמי, ושיחס האזרחים לשלטון אינו שחור ולבן כפי שהיינו רוצים לחשוב.
הצפייה בסדרה גורמת לי להבין רופאים שצופים בסדרות בית חולים, או משפטנים שצופים בסדרות בית משפט. לפעמים יותר מדי ידע פוגם בהנאה.
ד"ר תמר עילם גינדין היא חוקרת במרכז עזרי ובעלת הפודקסט "איראניום מועשר"
X
