הליכוד כבר לא רואה את הפריפריה

השר בלי תיק, ובלי טקט, צחי הנגבי, התבטא בראיון שנתן לאופירה וברקו בערב שבת האחרון, כאילו כל עניין האנשים הרעבים ומשבר הקורונה הכלכלי הוא "חרטא". גינויים הגיעו מכל עבר, השר עצמו התנצל, וגם בימין התנערו מהביטוי האומלל. 

הביטוי הזה הוא חלק מרצף של אמירות והתנהלויות שמשקפות ניתוק: מהדיון על החזרי המס של ראש הממשלה ועד התעקשות האוצר שלא להעניק רשת ביטחון כלכלית לנפגעים הרבים במשבר. אבל עוד יותר מכך, הביטוי הזה הוא סימפטום למשהו עמוק ששלטון הימין עיוור כלפיו זה עשורים. 

זה נכון, שלטון הליכוד העניק הזדמנות להשתתפות פוליטית אמיתית למזרחים ולפריפריה, יצר וחיזק את המעמד הבינוני המזרחי ופתח ערוצי התקדמות ואופק חברתי־כלכלי לקבוצות שעד למהפך 77' היו מחוץ לסיפור. הימין חוגג את הישגיו, אבל המאבק לא תם: סוגיות מורכבות של צדק חלוקתי והקצאת משאבים, בעיקר בפריפריה, לא מטופלות, ורבים נותרו מאחור. ונכון, באופן מובהק, רובם המוחלט של המצביעים בשכונות ובעיירות הפיתוח - בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית של ישראל - מצביעים לימין ותומכים בנתניהו. אך מי שצולל לנתוני ההצבעה, מגלה תמונה פחות חד־משמעית; תמונה שמשקפת תחושות מורכבות ביחס לליכוד בפריפריה הרחוקה והעמוקה יותר. 

באומדן גס, כ־2 מיליון ו־300 אלף בעלי זכות הצבעה הם מזרחים מהפריפריה, תושבי העיירות, שכונות ואזורי מצוקה בערים הגדולות. שיעור ההצבעה במוקדים האלה נמוך - והוא הולך וקטן מבחירות לבחירות. בבחירות האחרונות שיעור ההצבעה ב"מעוזי ימין" אלה הגיע לשפל של 50 אחוזי הצבעה בממוצע. זה נתון נמוך גם בהשוואה לציבורים שבדרך כלל לא משתתפים בבחירות, כמו הציבור הערבי. 

נכון, 50 האחוזים שכן הצביעו נתנו את קולם לימין, חלק ניכר מהם לליכוד. ונכון שרק מיעוט זעום מקולות אלה הולך למפלגות השמאל, שנכשל להציע חלופה רלוונטית. אבל העובדה היא שהרבה מאוד אנשים פשוט מפסיקים להצביע. 

הייאוש וההבנה שהליכוד לא מציג פתרונות לבעיות היום־יום הקשות מובילים אנשים להדיר את רגליהם מהקלפי, במעין הצבעת מחאה הולכת וגדלה. אם בשנת 2006 נמנעו מהצבעה כ־900 אלף, ב־2020 מיליון ו־300 אלף ויתרו על זכותם להשפיע. 

זוהי מחאה שנובעת מהיעדר תקווה; ייאוש ממערכת קשה וביורוקרטית, ייאוש מכך שהמצב סטטי ברוב המקרים ולא מראה סימני שינוי, לא לפני וגם לא תוך כדי הקורונה. ואיפה הליכוד? מפזר הבטחות לשינוי גדול, אבל בפועל הוא לא בפריפריה ובשכונות המצוקה כבר שנים רבות. גם הוא עבר למגדלים החדשים בראשון מערב.

דינה דיין היא חברת מפלגת העבודה ותושבת מצפה רמון