"דברי עכשיו ילדה אני שומעת,
כל העולם מקשיב למלמולך.
דברי, מלאך שלי, אני יודעת
שלא תמיד הקשיבו לקולך"
יש איזשהו פחד, לעשות בטעות שימוש ציני ברצח של שירה בנקי. הנערה המתוקה והאמיצה הפכה לסמל של תקווה, קבלה, אהבה ורצון לביטחון ולחופש. אבל המשפחה והחברים שלה איבדו בת, חברה, נפש קרובה, ואל לנו לשכוח את זה.
במצעד ההוא, ב־2015, שירה השמיעה את קולה, ברגליים ובמעשים. באותו מצעד הקול שלה הושתק. את הקול שלה נושאים היום הוריה של שירה, חבריה וחברותיה, אנשי הבית הפתוח בירושלים ועשרות אלפי בני ובנות ברית של הקהילה הגאה בכל שנה במצעד הגאווה והסובלנות שרק גדל. שירה שינתה את תודעת הקהילה הגאה בירושלים עבור מאות אלפים ברחבי הארץ. ובכך, קולה נשמע מהדהד וחזק ברחבי ישראל והעולם.
בימים שלאחר הרצח נשאלו הוריה של שירה, אורי ומיקה, איזה שיר הם מעוניינים שיבוצע בעצרת לזכר בתם. הם ענו "שיר לשירה"' בפה אחד. המילים בראש הטור הזה, שהן מילות הבית הראשון של השיר, חרוטות על קברה של שירה בנקי.
כל מי שרואה מול עיניו קודם כל בני אדם, מאמין בזכותו של כל אחד לחיות את חייו בביטחון, באהבה, להתחתן, להקים משפחה ופשוט לחיות. אני מזמינה את כל האנשים האופטימיים להגיע הערב לעצרת הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות בגן העצמאות ולעצרות בכל רחבי הארץ.
אנחנו פה, מתחייבים, כדי להישאר ולבנות עולם חדש וטוב. מתוך האפילה ואי הצדק אנחנו מבטיחות לבנות עולם צודק ושוויוני. עולם שבו לכל אחת יש מקום להיות מי שתרצה להיות, עולם שבו כל אחד יוכל לאהוב את מי שהוא רק חולם.
אין מדובר בקרב או במלחמה של אדם נגד רעהו. אנחנו נמצאים בתוך מאבק ארוך ומתמשך על שינוי של דעות קדומות, של עולם ישן המסרב לראות את הטבע משתנה לנגד עיניו ומתכחש למציאות הקיימת. זהו מאבק שיש האומרים כי אינו נראה באופק, אולם התחושה הפנימית מסרבת להאמין בכך - השינוי כבר מתחולל והוא מתגבר וצובר תאוצה.
הגם שאנחנו חווים תקופה של חוסר ודאות, הימים ימי סגר ופחד מפני נגיפים המאיימים על עתיד האנושות, זה המקום וזו העת לזכור ולא לשכוח את העזרה ההדדית אחד לשני, את הלויאליות המקומית שכל כך מאפיינת אותנו ברגעי משבר, את האהבה וקבלת האחר והשונה החיים בקרבנו, המרכיבים יחד את הפסיפס הישראלי.
"עולם חדש וטוב אני אתן לך.
כבר במבט כחול את מגלה,
כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח
קורץ צהוב־צהוב מתוך האפילה"
