כבר שבועות אחדים שדעת הקהל בקרב הציבור הערבי בכלל, ובני העדה הנוצרית בפרט, רועשת וגועשת, לאחר שנחשפה אחת העסקאות המוזרות שביצעה הפטריארכיה הלטינית בירושלים. הגוף, הממונה מטעם האפיפיור על הקהילות הקתוליות והלטיניות בישראל, ברשות הפלשתינית, בירדן ובקפריסין, מחזיק בנכסים בשווי מאות מיליוני דולרים בתחומי אחריותו, וכעת הוא מוכר שטח של כ־300 דונמים בנצרת, הנאמד בעשרות מיליוני שקלים, ליזם פרטי.
בני העדה הלטינית גילו על דבר העסקה לאחר שכבר יצאה לפועל, אחרי שהיזם והכנסייה חתמו על ההסכמים וכספים הועברו. אך גם לאחר גילוי זה עדיין לא מצליחים להגיע למסמכים או לנתונים האמיתיים, ובינתיים הם מגששים באפילה. לא הרוכש, שהוא אחד מאנשי העסקים האמידים בישראל, עונה לשאלותיהם ולא אנשי הכנסייה מסכימים לחשוף את הנתונים והמסמכים.
רק לאחר שעשרות בני העדה התארגנו והחלו בפעילות מחאה נגד העסקה, יצאו בהפגנות והחלו לחפש מידע, הסכימו נציגי הכנסייה לדבר איתם. הם דרשו מהתושבים לחדול מפעולות המחאה, והודיעו שיוקצו שטחים אחרים לטובת צורכי הקהילה, בעיקר כמגרשים לבנייה עצמית. אולם המחיר שביקשה הכנסייה עבור מגרשים אלה היה גבוה יחסית ממחיר השוק, מה שהוסיף שמן למדורה.
ההסבר שקיבלו בני הקהילה מהפטריארכיה בירושלים מדהים: הגוף נכנס לגירעון תקציבי של כ־100 מיליון דולר, ומכירת הקרקעות נעשתה כמוצא אחרון לפני קריסה כלכלית. הסיבה לגירעון, לפי ההסברים, היא הרפתקה כלכלית הקשורה בהקמתה של אוניברסיטה קתולית בעיר מדאבה שבירדן. בני הקהילה הלטינית בנצרת מסרבים לקבל זאת. רבים מהם סבורים שנציגי הכנסייה מסתירים מידע, ומעל הכל, הם אינם מבינים מדוע הקמתה של אוניברסיטה קתולית בירדן צריכה לבוא על חשבון נכסי הכנסייה בקהילה המקומית שלהם. חלקם מאשימים את מנהיגי הדת ברדיפת בצע ובמכירת חיסול של נכסי הכנסייה, ומרגישים שהאינטרסים שלהם, כקהילה המשתייכת למיעוט דתי, נזנחים. לדעתם, השטח שנמכר יכול היה לשרת את הקהילה, ובהשקעה נכונה היה אפשר להניב ממנו רווחים שיחזרו לכנסייה ודרכה לקהילה.
אבל החשש הגדול הוא לא נדל"ני, אלא קיומי. רבים מבני הקהילה חוששים מגל הגירה גדול בקרב הצעירים הנוצרים בישראל, מגמה שכמעט חיסלה את הנוכחות הנוצרית בעיראק ופוגעת בנוצרים הקופטים במצרים, ואפילו בנוצרים בשטחי הרשות הפלשתינית. הקהילה הנוצרית בארץ אמנם לא סובלת מאיומים ביטחוניים, אך ללא נכסים וקרקעות תתקשה הקהילה להעניק עוגן לצעיריה, במיוחד בעידן הגלובליזציה, הפותחת בפני הצעירים המשכילים הזדמנויות ואופקים בחו"ל.