הפעם זה קרה בשבת לפנות ערב. מישהי עם זמן מסך אמרה משהו מעליב, קשה, מקומם ושאר המילים הזעופות, ובמדינת הימנים רעש מהומה. תופי הקרב הדהדו, ציוצים הושחזו, זעזועים מעושים תורגלו ותחושות קורבנות ורדיפה הוצעו לרבים בצאתם למלחמה.
הקאזוס בלי שהביא לתבערה הנוכחית היה (עוד) פליטת פה מצד מגישת "פגוש את העיתונות", רינה מצליח, שטענה בשידור "תומכיו של נתניהו מתראיינים ואומרים 'גם אם הוא יאנוס את הבת שלי אני אצביע בשבילו'". זו כמובן טענה מטופשת המבוססת על שמועה, אך היא אינה רלוונטית. היום זו רינה מצליח, אתמול היו אלה אילן לוקאץ' ורזי ברקאי, שלשום עודד בן ארי ואמנון אברמוביץ' ומחר יהיה זה מישהו אחר שיואשם בחטא הנורא של פליטת מילים מעליבות מפיו. השמות והאמירות משתנים, ורק הזעם הקדוש והמיותר נשאר. הגיע הזמן להיגמל ממנו.
במקום להפנות אצבע משולשת או טוב מכך - להתעלם - בוחר הימין להיכנס להתקף טנטרום קטנוני כשמהמסך נפלטים שניים או שלושה ציטוטים. כמו פתית שלג אנחנו נמסים מביטוי לא מוצלח ומתכנסים בתנוחת עובר, המומים. האופציה לזפזפ ערוץ נמחקה, המחשבה שמותר לעבור לעיתים לסדר היום נמוגה מן העולם.
אך גרועה מכל היא הריצה האוטומטית אל מתחת לסינרו של הקומיסר הקרוב למסך הטלוויזיה של הימין הנעלב, בתקווה שיושיע ויעניש את הדמון, שמשפטיו הנלוזים מסוכנים כסכינים. מספר התלונות מצד ימנים לרשות השנייה בעקבות אמירות "פוגעניות" עלה בעשרות אחוזים בשנים האחרונות, והגיע לאלפים. בסקנדל הנוכחי סביב רינה מצליח, הגדילה מפלגת השלטון הימנית ופנתה לפקידים בדרישה שינקטו "אמצעי פיקוח ואכיפה" נגד המגישה. במכתב ילדותי במיוחד הבהיר עורך הדין של הליכוד כי דברי מצליח מהווים זה תקופה ארוכה "פגיעה חמורה ברגשותיהם של מצביעי הליכוד" ואף ציין שמדובר ב"פגיעה בערכי הדמוקרטיה". במקום להוכיח את מצליח ודומיה, נעלבים בימין כמו פעוטות בגן ילדים. במקום לעבוד קשה ולקדם תקשורת חופשית, מתחננים לפקידים ממשלתיים שיפעילו את כוחם מול כלי תקשורת פרטיים.
מן ההגינות ראוי לציין שלא מדובר בהמצאה ימנית. את שיטת ההיעלבות המקצועית והיציאה הסדרתית מפרופורציות הגה ושכלל לרמת אמנות השמאל. המטרה היא למשטר את השפה, להפוך כל אדם לקורבן, להשטיח את הדיון, להפוך טמטום של אדם אקראי למגמה גזענית, פשיסטית, הומופובית או שונאת נשים. אימוץ של השיטה הזו לא רק מטופש וגרוטסקי, אלא גם אינו קשור בשום דרך לתפיסת החירות של הימין. במקום לאוורר את המציאות ולהחדיר כמה קרני שמש למוסדות התקשורת המנוונים, מסייע הימין הנעלב בשם הרגש להסתיר את מה שבאמת עובר בראשם ומסתתר מתחת לאיפור של כתבינו האמיצים. התוצאה תהיה עדר של רובוטים חדשותיים מסורסים ומפוחדים מכל דיון אמיתי בנושאים מהותיים ונפיצים.
בעוד שבוע, חודש או שנה זה יקרה שוב. מישהו יגיד משהו מאוד מעליב ברדיו, בטלוויזיה או באחד העיתונים. אולי שווה לזכור שאין ממה להתערער, שאין צורך בצנזורים ממשלתיים, שאנחנו לא עשויים מסוכר ולא קורסים מכמה מילים. אז אמרה.
