זה שיורד, וזה שממשיך לעלות

בזירה הפוליטית נחשפת תופעה דרמטית: צניחתה התלולה בסקרי דעת הקהל של כחול לבן. לא פחות דרמטית היא שקיעתה של מפלגת העבודה שלא חוצה את אחוז החסימה, לפי אחד הסקרים. באופק לא נראה גלגל הצלה דמיוני שיחזיר את מפלגת כחול לבן לימי תפארתה שלאחר לידתה. 

והיא נולדה בחטא. שלושה רמטכ"לים בדימוס, שניים מתוכם נעדרי כל ניסיון פוליטי, ריתקו אליהם פרחי פוליטיקאים ואחרים שחתרו אל השלטון דרך מרכז המפה. הם הסתופפו בצילה של סיסמה אחת: רק לא ביבי. לא רעיון, אלא רק סיסמה. באשר לשאר הסוגיות הממתינות אצלנו לפתרונן, כחול לבן לא הצליחה ליצוק תוכן, מתכונים לשינוי, תוכניות לביצוע. כל זאת, כאשר לפי הסקרים מלבלבת לה מפלגה שלא רשומה בפנקס המפלגות, אך אפשר לכנותה "מפלגת הדווקאים"; סיסמתה היא "דווקא ביבי". 

עכשיו, כמו בעבר הקרוב, קשה להבחין בשוני ממשי בין עמדות הליכוד לבין עמדות כחול לבן. תוכנית טרמפ לא מפרידה באמת בין השתיים, למרות חזות קשה בפי פרשנים. הקטטות בין שני היסודות המרכיבים את הממשלה נראות קטנוניות, נטולות יעד אסטרטגי. וגם התוצאות של סקרי דעת הקהל מוכיחות כי תומכי כחול לבן חוצים את הקווים אל הליכוד ללא נקיפות מצפון. ובאמת, עד כמה עמוק הפער המפריד בין השתיים? 

עד למועד הרוטציה עלולה להימשך מגמת השקיעה של כחול לבן. אם תימשך מגמה זו, המתבטאת עתה בסקרים, עלול שר הביטחון גנץ להחליף את נתניהו כמנהיג של מפלגה קטנה, שמספר הח"כים שלה פחות ממניין. כך עלולה להיווצר מציאות פוליטית, שלא תתקבל על הדעת ועל ההיגיון. מציאות זו תעשה פלסתר את רצון הבוחר, ולעומתה הליכוד יוסיף להמריא בדעת הקהל. 

ישנו התרחיש, שנראה סביר אך לא בהכרח בר מימוש, שעלול לגרום אפילו להעלמה של כחול לבן: מצבה הנוכחי בסקרים של תנועת הליכוד קורץ לנתניהו ללכת לבחירות. ואם כדרישת הליכוד, הכנסת תחליט על תקציב חד־שנתי, בניגוד להסכם ליכוד־כחול לבן, עוד יתחזק אצל נתניהו הפיתוי למהלך כזה. זהו תרחיש אימים עבור גנץ: כי מה יאמר למצביעים, והיה כי תפוזר הכנסת? בנשק פוליטי אחד גנץ כבר ירה, אך הפעלתו נתגלתה כירי סרק: הוכח כי משפטו של נתניהו לא גורע מן התמיכה בו. להפך. את הבטחותיו של גנץ להגן על עצמאות המשפט ביטא עד כה בביקור מצולם במשרד המשפטים. 

בעוד ימים יוכל נתניהו להכריז על ריבונות ישראל בבקעת הירדן, ואז עלולות קטטות ליכוד־כחול לבן להידרדר לכדי בחירות. האם ינצל נתניהו את שלהי כהונתו הראשונה של טראמפ כדי ללכת לבחירות? זאת, כאשר בוושינגטון נשמעים גם רמזים לכיוון נתניהו, שיגלה איפוק. המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, הנהנית מן הקול היהודי, הפכה למניפת נס ההתנגדות לנושא הריבונות. רע מאוד שישראל מהרהרת בקבלת החלטה המהווה סלע מחלוקת בקונגרס. האם יתעלם נתניהו מקולות המתנגדים, בחו"ל ובישראל? ואולי ייעתר לצו הרעיוני המחייב ריבונות ולא רק בבקעת הירדן? אלה ימים שבהם אפשר לברך: ברוך שלא עשני ראש ממשלה.