בשש אחרי הריבונות | ישראל היום

בשש אחרי הריבונות

רישום בית בטאבו, אישור משכנתא, אכיפה של חוקי איכות סביבה • החלת הריבונות תשפיע על חיי תושבי יו"ש, כל עוד ההצהרות יגובו בעובדות • מוריה קור, תושבת אפרת, מסבירה כיצד

לפני עשרים שנה התחתנתי וקבענו את ביתנו בקריית ארבע. קצת אחרי שנרשמנו כנשואים במשרד הפנים קיבלתי בדואר דרישה לתשלום אגרת רשות השידור. התקשרתי למרכזייה ואמרתי שאין לי טלוויזיה. איפה את גרה? שאלו. "בקריית ארבע", עניתי. "אה, אז תשלחי מכתב שאת לא מחזיקה מקלט מטעמי דת ומצפון ונבטל את הדרישה". קריית ארבע היא מועצה מקומית גדולה, אני מוכנה להתערב ששני שלישים מתושביה החזיקו אז טלוויזיה. לפי התשובה הבנתי שרובם הצהירו שלא, ושלחתי בדואר הצהרה ובה נאמר שאיננו מחזיקים במכשיר מטעמי דת ומצפון. 

שחרור תשתיות ותוכניות בנייה מהקשר פוליטי? היישוב אפרת, השבוע // צילום: יהונתן שאול

זמן קצר לאחר מכן קיבלנו טלוויזיה במתנה, וחששתי שבביקור מזדמן של אחראי גבייה ייחשף סודי. החלטתי שאם הוא יגיע אגיד לו שהטלוויזיה בדיוק נכנסה. כעבור שנים התחלתי לעבוד ברשות השידור, זכיתי בפטור מתשלום והבנתי שאם יש מקום שלעולם לא תגיע אליו ביקורת גבייה, הוא קריית ארבע. יש יתרונות גם להדרה.

העיתים השתנו, את האגרה כולנו משלמים דרך ביטוח הרכב אבל השטחים עדיין חלק נפרד ממדינת ישראל. 

כשנתניהו חזר מאמריקה עם תוכנית המאה כולם קראו לה "ריבונות". עכשיו גם המתנחלים זורמים עם ההגדרה "סיפוח" ככמעט־כינוי־גנאי, ונדמה כי כאשר התנדב נתניהו להתחייב על 1 ביולי, הוא לא שיער שהחופש הגדול יהיה יציב יותר ממפת הדרכים החדשה. עם זאת, רק פנטזיונרים שורדים את המציאות הישראלית ותהיתי כיצד, כתושבת אפרת שבגוש עציון, אושפע מהסיפוח. זה מה שמצאתי:

טאבו ירדני וחוק עות'מאני: הבית שרכשתי במיטב כספי לא רשום במינהל מקרקעי ישראל. כשקניתי אותו נסעתי למינהל האזרחי, בין בית אל לאל־בירה, כדי לשלם עוד קצת ולוודא שבפנקס הנכסים של קצין המטה לרישום מקרקעין במפקדת יהודה ושומרון תתועד הרכישה. לא פרוצדורה מאוד מסובכת, אבל מדובר במהלך מתסכל מפני שהרישום לא הופך אותי לבעלת הנכס אלא למעין חוכרת של רכוש ממשלתי נטוש. הפיכתי למספחת, כלומר לבעלת הבית שעליו שילמתי, עשוי להעלות את ערכו אך גם לחייבני במסים שונים. אמנם כוחות השוק קובעים לפני הלכות ריבונות, אך בהתווסף אלמנט הוודאות יש לצפות לעלייה משמעותית. ולהיטל השבחה שכרגע לא חל.

למינהל בבית אל הגעתי לאחר מסע בירור על אודות משכנתא. המסע היה קצר כי ממילא רוב הבנקים לא מעוניינים לתת הלוואות לנכסים שהחוק הישראלי לא חל עליהם. בתקופות שבהן המצב הביטחוני גרוע וממילא תחושת פינוי פוטנציאלית עומדת באוויר, הבנק עשוי לא לאשר אפילו הלוואה קטנה לשיפוץ. מבחינה זאת, ריבונות רומזת לבנק שאין לו מה לדאוג. אם עד כה תושבים שרצו למנף נכס על ידי משכון חלקי ורכישה אחרת סורבו, הרי כעת יוכלו הבנקים להיות בטוחים לגבי כדאיות ההשקעה. נכון, החלת ריבונות ביו"ש אינה תעודת ביטוח נגד פינוי בשום אופן, אבל ניתן לראות בה נקודת אור נוכח חשכת ההסדרה.

בנייה. אריאל שרון, אביר ההתיישבות המדומה לשעבר, העביר חוק שלפיו שכונה חדשה במועצה או ביישוב ביו"ש תיבנה רק לאחר שהשכונות האחרות כבר אוכלסו. החוק היה דרקוני בשל נטייה פלשתינית להתנחל על אדמות ישראליות שטרם יושבו, ובשל החוק המחייב מתן אישור ביטחוני לבניית שכונות גם כשמדובר בריבוי טבעי. עתודות קרקע מוסכמות מחכות תדיר לחתימת שר ביטחון שפעמים רבות היא בגדר נס. קוטג' סטנדרטי באפרת, לדוגמה, שעלה 1.5 מיליון לפני ארבע שנים, עולה כעת כפול, כי עד הפעם הבאה שבה תצא לפועל תוכנית בינוי חדשה יעברו שנים. הסיפוח ייתר את חתימת השר וישחרר את התשתיות והתוכניות מהקשרן הפוליטי.

כלבים משוטטים שמפחידים ילדים ומדירים שינה מעיני תושבים בשכונות קצה ביו"ש יוכלו להיות מטופלים כחוק. בתור אחת שרואה בהם אויב מוחשי מאוד, בהחלט מדובר בבשורה: חוקי איכות הסביבה ייאכפו ביו"ש.

ועוד בתחום: אם אחליט לפתוח עסק חקלאי, שדה תותים נצחי למשל. המדינה תהיה מחויבת לספק לי מים! אך למעשה הרשויות המקומיות ביו"ש עושות את זה גם כשהן לא חייבות; אם אפתח מפעל וארצה להשתמש בגז טבעי, החוק יחייב התקנת צנרת כזאת, וזה יסייע לפתח תעשייה מודרנית באזור שתספק תעסוקה גם לישראלים וגם לפלשתינים! נחמד. אני רק צריכה למצוא רעיון לעסק; אם מדמנות ושפכים יזהמו את האזור אפשר יהיה לאכוף עליהם את החוקים הנהוגים בשאר הסביבה. 

אך למעשה מדובר בבעיות שמשפיעות עלינו בעיקר כי הן קיימות בשטחי הרשות הפלשתינית, שלא תידרש לטפל בהן גם לאחר החלת הריבונות; אבל אוטובוסים יהודיים שמזהמים את האוויר מעל המותר יוכלו סוף־סוף להיקנס.

אמרתם קנס? אמרתם חוק השקיות. נכון, רמי לוי בצומת הגוש כבר גובה 10 אגורות לשקית בלי להיות חייב, אבל בסופרים הקטנים ובמכולות הוותיקות שבתוך היישובים טרם אומצה האופציה. כעת הם ייאלצו ליישר קו עם מס הניילון הכללי. 

אני חולה על וינטג', כל מי שביקר אצלי יעיד. עם זאת, מעולם לא שדדתי עתיקות ביו"ש למרות אלפי אתרים שתיאורטית יכולתי לבקר בהם תוך כדי שאני מחופשת למשה דיין ולעשות לביתי. מבצרים חשמונאיים יפהפיים ושלל כדים מתקופת בית שני מחכים כבר שנים באזורים הנתונים בשליטה ישראלית וישמחו לריבונות. נכון, בהר הבית מתבצעים שוד והשחתת עתיקות מדי יום למרות שהוא תחת ריבונות ישראלית. אאוץ'.

לסיכום: בפני מדינת ישראל ניצבת הצעה היסטורית. מאז יוני 1967 לא קיבלנו בעצמנו החלטה חיובית על שטח, החלטה שיש בה חזון והכרזה עם מסר ברור כלפי העולם, כלפי הפלשתינים, כלפי בית המשפט, כלפי עצמנו. האם כאשר אנחנו משדרים אחיזה וביטחון ביו"ש ביד אחת, וביד השנייה מאפשרים תשלום משכורות למחבלים ותקיפות על עוטף עזה - יש משמעות לריבונות? פחות. 

אני גרה באזור פשוט יחסית, איכות חיים מעולה גם בלי ההקלות הנדל"ניות שהזכרתי, יחסי שכנות טובים עם הפלשתינים שמצפים לחוק החדש בחדווה, ושעה נסיעה לתל אביב. האמירה שלפיה יהודה ושומרון הן חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל חשובה, אך כמוה האמירה בפועל שמותירה יישובים רבים מחוץ לתחום הריבונות. במקרה כזה, ההשפעה הכי גדולה של החוק תהיה צוותי הוראה שגרים בכרמי צור ומתקשים להגיע לעבודה בגוש עציון, ופחד שלי לנסוע לבאר שבע דרך הר חברון.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר