ריטה וישראל קטורזה ויובל שם טוב (יובל המבולבל) מרוויחים, בימים כתיקונם, סכומים מאוד מכובדים. מדובר באמנים ויוצרים שבמשך שנים שומרים על מעמדם. הם יכולים להרשות לעצמם לסרב להופעה אם המקום או התנאים לא מתאימים להם. הם לא צריכים להתפשר; הם מותג, וגם עסק כלכלי.
והעסק הזה מגלגל מיליוני שקלים בשנה. הוא מאכיל הרבה מאוד משפחות. בזמן שריטה שרה על הבמה "אני חיה לי מיום ליום", תאורנים ואנשי סאונד ונהגים וכרטיסנים חיים מיום ליום מהשירה שלה. ויובל? אל תתבלבלו - כל הופעה שלו, כל קלטת, מפרנסות מאות, לפעמים אלפי אנשים.
על פניו, האמנים הבכירים לא צריכים להיות חלק ממחאת "מטה המאבק של עולם התרבות". הם יכולים להמשיך לשבת בבית עוד חודשיים, שלושה, לא יקרה להם כלום. קטורזה יעשה קצת טלוויזיה, יובל קלטת חדשה, ריטה תסגור בקלות הופעה בשניים־שלושה אירועים פרטיים בעלות שכר שנתית של שחקן בהבימה. ובכל זאת הם בחרו להגיע להפגנה של מטה המאבק של עולם התרבות והאירועים.
למה? כי הם אנשים עם לב ושכל. והם כואבים את כאבם של עובדי התעשייה, של אנשי "מאחורי הקלעים". והם מבינים שהפגיעה בעולם התרבות היא לא רק תוצר של קורונה, אלא של כרסום מתמשך במעמדם של יוצרים ובוז גדול של מערכות שלטוניות וציבורים שלמים לעשייה התרבותית. ש"יאללה כבר, תפסיקו לתת להם, שימצאו עבודה השמאלנים האלה" הם לא משפטים שייעצרו בכניסה לקאמרי או לפסטיבל דוקאביב, שהם מאיימים על מעמדם ומקומם של כלל היוצרים בחברה הישראלית.
יש יותר מדי אנשים שלא מבינים שהסחף הזה מסוכן, ויגיע בסופו של דבר גם אליהם. בהפגנה שהתקיימה מול הכנסת היו צריכים להשתתף הרבה יותר אמנים בכירים, כל השמנה והסולתה של עולם התרבות צריכות היו להתכנס בירושלים. וחסרו שם גם מי שכבר קיבלו סיוע, נציגי עולם התרבות המסובסד. העובדה שנמצא פתרון למוסדות שכבר בעבר נתמכו על ידי המדינה, לא אומרת שהמוסדות האלה ומנהליהם יכולים להשקיף מהצד על המתרחש, זה חוסר הגינות כלפי התרבות כולה.
כל עולם התרבות הישראלי נמצא תחת מתקפה. זה לא רק מאבק על כסף, אלא בראש ובראשונה על הכרה בחשיבותן של תרבות ואמנות לחברה. ואמנים ויוצרים ומפיקים פרטיים הם לא אויבים של תרבות מסובסדת. נכון, ביומיום יש תחרות, זה דבר טבעי. אבל בסיטואציה משברית, במדינה כמו ישראל, התעשייה קטנה מדי מכדי שתתפלג.
לחשוב שאם קיבלתם כבר סיוע או שאתם גדולים וחזקים, אתם מחוץ לטווח האש - זה לא לקרוא את המציאות. ומי שלא יתייצבו לצד החברים שלהם במאבק הזה, ישלמו בסוף, גם הם, מחיר כבד.
