ייאמר כאן באורח נחרץ, בלי "אבל" או "אם", וללא עוד מילות ריכוך: לא ייתכן כי תנועת הליכוד, שמנהיגה הוא ראש הממשלה, תפרסם הודעה הקוראת לשלוח לכלא איש תקשורת עקב תחקיר עיתונאי. הכוונה לנוסח תגובת הליכוד לתחקיר "המקור" ברשת 13, שבה נאמר כי "בעולם מתוקן רביב דרוקר היה בכלא". איפה דמות הנואם הכישרוני הניצב זקוף ורהוט על דוכן הנואמים, תוך שהוא מלמד סנגוריה על ישראל - ואיפה ההודעה הכושלת הזו, המזיקה לנתניהו לא מעט.
מי מתגעגע לימים רחוקים, בטרם כינונם של ערוצי רדיו וטלוויזיה מסחריים, כאשר במצוות לשכת ראש ממשלה, ממחנה יריב, נפתחו ונסגרו מיקרופונים, או נשלחו ידיים בעריכת חדשות. חוויתי כיצד פוליטיקאים בכירים ממפלגת העבודה פעלו בשעתם לסיכול מינויי לעורך "מבט" בערוץ היחיד והעריץ בימים ההם. הלחץ כשל. קברניטיה של תנועה לאומית ליברלית יחטאו אם ינסו ללכת בדרך זו.
נתניהו כבר התנער מהודעת הליכוד, באומרו כי אינו חסיד של השלכת עיתונאים לכלא. זו התנערות, אמנם רפה, מלשון ההודעה. עם זאת, לא ייתכן שעיתונאים ישבשו הליכי משפט; הם לא מעל החוק. כבר פועלים אצלנו בעלי דעה המשלחים את נתניהו למעשיהו, עוד לפני שבית המשפט התעמק בכתב האשמה נגדו. הוא כבר הורשע בבית דין שדה של התקשורת. חלק מהתקשורת כבר ניצל כמעט את כל אוצר הגידופים כלפיו. אפילו מועצת העיתונות אינה משמיעה הגה ביקורתי אחד על חריצת דינו של נתניהו בטרם משפט. זו אינה רק הפרה של כלל משפטי ידוע, אלא יותר מכך: זו הפרה של כלל אתי עקרוני, מובהק, המיועד לתחום התקשורת. על עניין זה כבר העירה המשפטנית פרופ' רות גביזון. לא בכדי מוצנעת אמירתה זו.
הכלל האתי מופר יום־יום, עמוד אחר עמוד, אבל מעניין, אין למסכת הגידופים נגד נתניהו כל השפעה על חלק עצום מהציבור, כפי שמוכיחים סקרי דעת קהל. האם קברניטי התקשורת, עורכים או בעלי טורים נחשבים, נתנו את דעתם על נתון זה? אמנם ייתכן כי הם מתוסכלים מהתופעה הדווקאית, ולפיה ככל שמספר הגידופים גדול יותר, כך גם עולים נתוני האהדה לנתניהו, לפחות לפי הסקרים. אולי האיפוק או צנזור ההכפשות, יהיה בכוחם לבלום גם את מגמת הירידה באמון הציבור בתקשורת.
וחלילה אם יימצא מי שיסיק מכאן כי ראוי לבלום או לצנזר את הביקורת על השלטון. לבלום ולצנזר את הסגנון, לא את התוכן, ובלבד שיהא אמין.
אכן, זו משאלה שסיכוייה להתממש קלושים, אבל מראש הממשלה, ומתנועתו, יש לצפות לאיפוק, למרות הקושי שלו ושל בני משפחתו, נוכח הנדפס והמשודר. נתניהו מגלה ריסון בשאלות הרבה יותר חשובות מרטוריקה או מהודעה לא מוצלחת, חסרת רסן. בהתלבטות בין מלחמה למבצע מוגבל, בחר כידוע נתניהו באפשרות האחרונה. ולא רק באיפוק חייב נתניהו, אלא חובתו גם להטמיע בציבור כולו את עקרון חופש העיתונות.
