לעצור את משחקי הריבונות

הריבונות ננגסת. מימין פצחו בקמפיין שצובע את התוכנית בלא פחות מאשר מתווה להקמת מדינה פלשתינית. באורח פלא, החלת הדין הישראלי על 30 אחוזים מהשטח תוך התחייבות מפורשת כי בהיעדר הסכמה מלאה על כל התנאים החשובים למדינת ישראל, לא יתחיל אפילו משא ומתן עם הפלשתינים על שאר השטח - כל זה מוצג כלא פחות מסכנה. 

תחת המסגור הזה גם מופיעה מפה (שלכולם ברור שאינה סופית) ובה מובלטים בצבעי ארגמן היישובים הפלשתיניים בשטחי A ו־B, מה שמלבה חשש מהשתלטות פלשתינית באזור בעקבות התוכנית. זאת, במקום להדגיש את אור היקרות של כלל היישובים היהודיים בשטחי C ואת רצועת ההגנה המזרחית, שיצטרפו לריבונות ישראל בזכות התוכנית. ועוד מאותה מסכת, יישובים שכבר היום מבודדים באזור זה, מוצגים לפתע כ"מובלעות" חדשות. כאילו בשל החלת סדרי הדין והמשפט הישראלי יתרחש שינוי במיקום הטריטוריאלי שלהם. האמת היא ששום יישוב ושום תושב לא יזוזו ממקומם, להפך. יוחל עליהם החוק הישראלי, צעד שיתקן עוול היסטורי ויהיה מנוף לצמיחה ולהתפתחות מקומית. 

מנגד, פורץ זרם של דיסאינפורמציה מטעם מממשיכי חסידות אוסלו, שארית תומכי אהוד ברק ואולמרט, שחותרים עדיין לחזרה לגבלות 67' (הלוא הם קווי שביתת הנשק מ־49') ומעוניינים בפינוי נרחב של יישובים על מנת להקים מדינה פלשתינית. אף שגם הם קראו את התוכנית ושמעו אינספור פעמים שמדובר בהחלת הריבונות על בקעת הירדן ועל היישובים היהודיים ביו"ש בלבד, הם יוצרים מצג שווא, שמתחיל במונח השגוי "סיפוח" ונמשך בייחוסו המטעה לכלל שטחי B ,A ו־C, על 2.5 מיליון יושביהם הפלשתינים. כך זעקו חברי מרצ בעיצומו של סיור בבקעת הירדן את דבר התנגדותם לחזון המדינה האחת, וכך "מפקדים למען ביטחון ישראל" פרסמו שלל איומים על סכנות אותו "סיפוח"; זה שמעולם לא הופיע בתוכנית. אחד השיאים הוא פרסום נתוני העלויות הכלכליות של הסיפוח הכולל; נתון מומצא של 52 מיליארד דולר. העובדה שההערכה מבוססת על מחקר מ־2018, שנערך לפי תרחיש דמיוני, לא הפריעה להם לדבר עליו מחדש בהקשרה של התוכנית הנוכחית. 

תוכנית החלת הריבונות מוקפת בניסיונות טרפוד מימין ומשמאל. ואולם בעוד איש לא חשב שקולותיהם של חברי מרצ יהיו אלה שיכריעו את הכף, אין ספק שהידיים הקפוצות מימין עשויות לפגוע בהישג ההיסטורי. אם ההתנגדות מימין תשבש את מניין 61 האצבעות הדרושות בכנסת, המשמעות היא שכדי להשיג רוב למהלך, ההכרעה תעבור אל בני גנץ וחברי מפלגתו. והאחרונים יכולים לדרוש תוכנית מצומצמת או להתנגד לה בכלל. 

ולכן בשלב זה, לפני שגם גנץ יצטרף אל המשחק ואולי אף ישתעשע בכוח שהתגלגל לפתחו, ראוי כי חרב הבחירות תונף מעל הראשים. המחיר הלאומי ההיסטורי של אי מימוש התוכנית כעת עלול להיות בלתי נסבל ובלתי נסלח. משחקי הריבונות חייבים להסתיים עכשיו. אבל ייתכן שההבנה הזאת תגיע רק כשמחיר הבחירות יהיה מונח על השולחן.