עורכים, ראו הוזהרתם

ארה"ב חווה התמוטטות עצבים תרבותית. חלקים גדולים בשמאל האמריקני, מובילי תודעה בתקשורת ובאקדמיה, הכריזו מלחמה על הערכים המכוננים של אמריקה, ובראשם חירות המחשבה וחופש הביטוי. 

כוכב הפוטבול דרו בריז, אחת הדמויות הפופולריות בארה"ב, חווה למשל מסע השפלה ציבורי רק כי העז לגנות את "ביזוי הדגל וההמנון של ארה"ב" במסגרת המחאה נגד הרג ג'ורג' פלויד. בתוך יממה נכנע בריז ללינץ' התקשורתי ומיהר לשגר התנצלות בגין "הכאב שגרמתי" בעמידתו לצד דגל הפסים והכוכבים. 

בעוד בריז "התנדב" לצנזור עצמי, ב"ניו יורק טיימס" עברו לפרקטיקות של טיהורים אידיאולוגיים. טום קוטון, סנtטור רפובליקני מארקנסו, פרסם בעיתון מאמר דעה בזכות הכנסת כוחות צבא לאזורי המהומות, שגבו עד עתה את חייהם של 20 אמריקנים. עמדתו נתונה לוויכוח, אך בהחלט אי אפשר להגדירה כבלתי לגיטימית. שימוש בכוח צבאי למטרות אלה מעוגן בחוקה האמריקנית וכבר נעשה במהומות בלוס אנג'לס ב־1992, הדומות באופיין האלים למהומות הנוכחיות. בסקר שפורסם אתמול נחשף כי רוב האמריקנים, 52 אחוזים, תומכים בעמדתו של קוטון. 

בתגובה למאמר, פתחו חברי מערכת ה"ניו יורק טיימס" במתקפה ארסית נגד מקום עבודתם תוך אזהרה מפני "סכנה לעובדי המערכת השחורים בעיתון". עורך מדור הדעות ג'יימס בנט עוד ניסה להציל את העיתון מעצמו כשהסביר כי "אם נפרסם רק עמדות שהעורכים יסכימו איתן, נערער את היושרה ואת העצמאות של ה'ניו יורק טיימס'", אך בעיתון נפלו בדיוק לבור שממנו הזהיר: דוברת העיתון התנצלה על פרסום המאמר - ש"אינו תואם את הסטנדרט" של ה"טיימס" - ומשם הדרך להתפטרות בנט היתה קצרה.

הצביעות של ה"ניו יורק טיימס" זועקת. העורכים הרגישים לא התרגשו כשרוצח הישראלים מרוואן ברגותי פרסם מאמר דעה בעיתון לפני כשלוש שנים, או כשבפברואר האחרון קיבל שם במה סירג'ודין חקאני, סגן מנהיג הטליבאן. ב"טיימס" "שכחו" לציין כי חקאני ממוקם בצמרת המבוקשים של ה־FBI ועל ראשו פרס בשווי 15 מיליון דולר - שני בהיקפו רק בהשוואה למנהיג אל־קאעידה, איימן

א־זוואהירי. על פי הסטנדרט החדש של ה"טיימס", סיכוייו של טרוריסט לפרסם מאמר דעה בעיתון גבוהים לאין שיעור מאלה של קוטון, נבחר ציבור. 

הטוטליטריזם המחשבתי של ה"טיימס", שלמרבה האירוניה מתהדר בסלוגן "כל החדשות השוות פרסום", תקף גם לגבי חלקים בתקשורת הישראלית המנהלים מלחמת חורמה ב"השתלטות" של עיתונאי ימין במשבצות שידור והשפעה. עיתונאי התאגיד ערן זינגר, המתפרנס מכספי ציבור, זיקק היטב את התופעה. "מצחיק בעיניי שעורכי המהדורות מאמינים שצריך להביא גם ביביסט תורן כדי להציג את הדעה שכנגד", צייץ זינגר, והוסיף: "חבל שבתוכניות הבישול לא מביאים את השף התורן שימליץ לשפוך לסיר חול במקום קמח, רק בשביל האיזון". איש גלצ רינו צרור ענה בלקוניות: "הם לא 'מאמינים שצריך'". כלומר, העורכים נכפים להזמין "ביביסט תורן" לאולפן בניגוד למצפונם המקצועי. עתה יהיה עליהם למרוד, אחרת יהיו גם הם חשופים לסנקציות מצד עמיתיהם, כמו ג'יימס בנט. 

החזון האורווליאני מתגשם לנגד עינינו: כלבי השמירה של הדמוקרטיה הפכו לכלבי התקיפה האגרסיביים ביותר נגד חופש הביטוי. והכל, בשם "העיתונות החופשית". 

צילום חיצוני באפליקציה: אי.אף.פי