העובדה שהמציאות הכלכלית בארה"ב מתבררת כטובה הרבה יותר מהציפיות קשורה בשני גורמים עיקריים: הראשון הוא התקשורת - הנסחפת בתיאוריים קטסטרופליים מוגזמים הרבה יותר מהמציאות, והשני - העובדה שאין לעולם ניסיון עם משברים מהסוג הזה, שנובעים מהשבתה בלבד ולא מגורם ממשי נוסף.
התקשורת שם נוטה להגזים בחומרת המצב גם מכיוון שתקשורת מקצינה אירועים מעצם סיקורם, אך גם בגלל השנאה של חלקים גדולים ממנה לנשיא טראמפ. הגורם השני להגזמה, כאמור, נוגע לחוסר היכרות עם מצב שכזה, אך הסכנה האמיתית היא הגידול האופייני באשראי. המדינות, כמו הפירמות וכמו משקי הבית, הגדילו את המינוף בשנים האחרונות בארה"ב, בסין, באירופה ובישראל. המשבר הזה גורם לבנקים המרכזיים ולממשלות לעודד את הגדלת האשראי, כחלופה למימון תקציבי של העסקים במשבר. הגידול באשראי של כל המגזרים - הציבוריים והפרטיים - מעלה את הסיכון, במיוחד בסביבת האינפלציה האפסית והריבית הנמוכה הנהוגה בשנים האחרונות בעולם.
הצירוף הזה הוא שיוצר את הסיכון הגדול. האתגר בתקופה הקרובה - של משקי הבית, הפירמות והממשלות - הוא להקטין את מינוף האשראי דרך קיצוץ בהוצאות. ראוי שנתקרב לרמת ההכנסה שלנו, ראוי שהממשלות יקצצו בהוצאות ויקטינו את יחס החוב־תוצר שלהן. עם יתר האתגרים של חזרה לשגרה, עסקים מסתדרים מצוין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו