במתכונתה הנוכחית, גם שרים בליכוד לא ימהרו להצביע בעד תוכנית המאה • והמתקפות של שקד וסמוטריץ' על משרד ההתיישבות מוכיחות שהפוליטיקה חזקה מכל אידיאולוגיה
לא לקח לחברי ימינה זמן רב להתרגל למצבם החדש כחברי אופוזיציה. המתקפות הקשות של איילת שקד ובצלאל סמוטריץ' נגד הח"כים הדתיים בליכוד הן רק חימום מנועים לקראת מה שמסתמן כמאבק הגדול של הימין נגד ממשלת האחדות הפריטטית - התנגדות לתוכנית המאה של טראמפ.
רמת החשדנות בימין עולה. בקעת הירדן, מאי 2020 // צילום: אורן בן חקון
בנאומו נגד רה"מ נתניהו ושרי הליכוד חובשי הכיפה, האשים סמוטריץ' את הליכוד בהונאה. "נתניהו בז לערכינו, בז לרבנינו, בז לדרכנו", אמר בהתרגשות מעל בימת הכנסת, והתעלם מכך שבשנים האחרונות מי שביקשו להתנער מהמגזריות וסמכות הרבנים הם בראש ובראשונה ראשי מפלגתו, נפתלי בנט ושקד, שביקשו להקים מפלגה לא דתית ולא מגזרית שתתחרה בליכוד.
הביקורת העיקרית של שקד השבוע נגד הליכוד התמקדה בוועדה למינוי דיינים, שעברה משליטת הליכוד לשליטת ש"ס. יש משהו בדברי הביקורת: כדרכה בקודש ש"ס תדאג במסגרת הוועדה למנות את רבניה, עסקניה ומקורביה ללא בושה וללא משוא פנים. הבטחותיהם של חברי המפלגה החרדית כי יקפידו במסגרת תפקידם לדאוג גם לרבני הציונות הדתית, לא יחזיקו מים ברגע האמת. מרגע שיתפנו התקנים והוועדה תתחיל למנות דיינים, יינתן האות להסתערות רבתית שלא תותיר לאחרים שריד ופליט.
אחרי בחירות 2015 התעקשו בנט ושקד על מינויה של האחרונה לשרת המשפטים. נתניהו סירב בתוקף, אולם ככל שהתקרב המועד האחרון להצגת הממשלה הבין שאין לו הרבה ברירות. לתיק המשפטים יש סמכויות המוקנות לו על פי חוק: ראשות ועדת השרים לחקיקה, חברות בקבינט וכן ראשות הוועדה למינוי שופטים והוועדה למינוי דיינים. אחרי שכבר הסכים למינוי שקד למשפטים, ניסה נתניהו לקלף מהתפקיד כמה שיותר סמכויות.
בנט ושותפתו נעמדו על הרגליים האחוריות וסירבו בכל תוקף. הם דרשו את כל סמכויות התפקיד - מלא־מלא. עד הסוף נלחמו על חברותה של שקד בקבינט, בראשות הוועדה למינוי שופטים ובוועדת השרים לחקיקה, ורק על דבר אחד לבסוף הסכימו לוותר: הוועדה למינוי דיינים. כך שלשמוע השבוע את שקד מדברת בלהט על חשיבות הוועדה היה בבחינת חידוש מרענן.
שלושת הלאווים של יש"ע
ציפי חוטובלי, ששימשה כתובת מרכזית למתקפות שקד וסמוטריץ' לאחר שמשכנה החדש - משרד ההתיישבות - הוקם השבוע, דוחה את הביקורת ואומרת כי המשרד החדש בראשותה הוא כזה המגשים רבים ממאווייה של הציונות הדתית. המשרד חולש על החטיבה להתיישבות, על הגרעינים המשימתיים, על השירות הלאומי ועל המכינות הקדם־צבאיות. היא מדגישה כי זו הפעם הראשונה שיש משרד שמתכלל את כל הרשויות האלה, אשר בדרך כלל היו מפוזרות בין משרדים שונים ואף פעם לא בראש סדר העדיפויות של אף אחד מהם. בימינה היו צריכים להיות הראשונים שמברכים על מהלך שכזה, אבל הפוליטיקה מנצחת.
חוטובלי היא גם חברה בצוות המיפוי המצומצם שבחר נתניהו כדי לקדם מול האמריקנים את יישום השלב הראשון של תוכנית המאה, שאמור לכלול את החלת החוק הישראלי על יישובי יהודה ושומרון. צוות המיפוי טרם התכנס וחבריו עדיין לא שמעו דברים ברורים מרה"מ, מה שמעלה את רמת החשדנות בימין לגבהים שנתניהו, כך נראה, מעולם לא היה בהם. ככל שהערפל מסביבתו נותר סמיך, כך מתקבל הרושם בימינה ובקרב ראשי יישובי יו"ש כי נתניהו עומד לקראת שבירה גדולה שמאלה, להכרה במדינה ערבית על שטחי יהודה ושומרון בהיקף של כ־70% מהשטח, ופניו לאירוע אסוני בסדרי הגודל של הסכמי אוסלו או ההתנתקות.
ראשי היישובים שהגיעו השבוע ללשכת נתניהו למה שהיה אמור להיות שיחת הרגעה, יצאו ממנה מודאגים עוד יותר. שלושה קווים אדומים הציגו בפניו ולא שמעו שום אמירה ברורה לשלילתם. הראשון הוא ההכרה במדינה ערבית נוספת בשטחי יו"ש. שום ממשלה ישראלית מעולם לא קיבלה החלטה בהכרה שכזאת. אם נתניהו יהיה זה שיוביל בכיוון הזה, הם אומרים, תהיה זה מורשתו שתיזכר לדיראון עולם. כל ראש ממשלה שיבוא אחריו כבר יוכל לצעוד בבטחה בדרכו בעקבות התקדים שסלל.
הקו האדום השני הוא השארת יישובים מבודדים ללא סיפוח. מעשה כזה, הם אומרים, כמוהו כפינוי יישובים. מה שלא תספח היום, כבר לא יסופח כנראה לעולם. ובעתיד גם יפונה.
השלישי הוא הקפאת בנייה. כרגע כלל לא ברור אם יש דרישה אמריקנית כזאת על השולחן, אולם מבחינת ראשי היישובים אם אכן תופיע - על נתניהו להשיב עליה בשלילה מוחלטת.
לא כולם ביו"ש מדברים באותו קול. יש מיעוט שסובר שצריך לדחות את התוכנית על הסף ומנגד מיעוט אחר שטוען שצריך לאמץ את כולה על חסרונותיה כדי לנצל את ההזדמנות. וישנו הרוב, זה הסבור שצריך להחיל את החוק הישראלי על היישובים, ולא לתת בתמורה הכרה במדינה או להקפיא בנייה. וגם אם הדבר לא יתיישב מאה אחוז עם הדרישה האמריקנית - לא נורא.
ריח של אוסלו באוויר
לא רק ראשי יישובי יו"ש ובימינה מודאגים מהתקדמות התהליך. גם שרים בליכוד חשים אי־שקט מההתפתחויות. מה שהיה לפני הבחירות כריצה בטוחה לזרועות הסיפוח, הפך למסמוס ומריחה, בלי לוח זמנים מחייב, ועם עבודת מיפוי תמוהה שאיש במערכת הפוליטית אינו מבין את פשרה.
להערכת בכירים בליכוד, אם יישום התוכנית שתאושר בממשלה יכלול לפחות אחד משני הקווים האדומים של ראשי יש"ע והשרים, יהיה נתניהו תלוי לגמרי בצד השמאלי של הממשלה, מאחר שלפחות שלושה שרים יצביעו נגד התוכנית. הבכירים לא ציינו מיהם השרים אולם ההערכה היא כי מדובר בזאב אלקין, חוטובלי ויולי אדלשטיין. היות שגם בשמאל לא אוהבים את התוכנית בשל מרכיב הסיפוח בה, ואין לדעת כיצד יצביעו עליה בני גנץ וחבריו, הרוב לאישורה מוטל בספק. ההערכה היא כי בקרוב ייאלץ נתניהו לבחור צד בשאלה מי יעזור לו להעביר את התוכנית: שרי הליכוד (ולהוריד את ההכרזה על מדינה והשארת יישובים מבודדים), או שרי כחול לבן (ולהכיר במדינה הנוספת והתחייבות למו"מ כתמורה לסיפוח).
בימין חוששים כי אחרי שנפרד נתניהו מהגוש כשהותיר את ימינה מחוץ לממשלה, ימשיך להתנתקות נוספת מהבייס. יו"ר המועצה האזורית שומרון, יוסי דגן, שעומד כעת בחזית המאבק כמעט לבדו, כבר גייס תרומות של מאות אלפי שקלים ובכוונתו לצאת לקרב ממושך נגד התהליך. זה יתחיל בשלטים ובמודעות ואם יהיה צורך גם מחאה ברחוב.
דגן, שנכח בפגישת ראשי היישובים עם רה"מ השבוע, אמר אחריה כי הוא מכבד את נתניהו ולא מתכוון להוציא דברים מהפגישה לתקשורת, אך הדגיש כי אינו רגוע. רחוק מכך. לדבריו, הימים הבאים יהיו קריטיים לעתיד ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון ואם יהיה צורך, על אף העובדה שהוא מכבד את רה"מ ומעריך אותו, בכוונתו לצאת למלחמת מאסף שכמותה לא היתה מאז ההתנתקות. יש ריח של אוסלו באוויר, הוא אומר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו