"מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל?", שואל ארז תדמור בספרו. כיום, כשלא מעט בימין מוכנים לוותר על החלת ריבונות מתוך אשליה קפריזית שבפעם הבאה נוכל להשיג יותר, אפשר כבר לחשוב על ספר חדש: "מדוע הימין הוא האופוזיציה לימין?" הדפוס הבעייתי שבו ממשלות ימין מאותגרות מהימין, ובעקבות כך עולות ממשלות שמאל, מוכר. כך בהתנגדות לוועידת מדריד שהובילה לממשלת אוסלו, ובהתנגדות להסכם וואי שהובילה לממשלת ברק. הפעם הדפוס הזה טרגי פי כמה, שכן לא ויתור על חבלי מולדת ניצב על הפרק, אלא החלת ריבונות והכרה היסטורית בזכותו של העם היהודי.
אז מדוע ההתנגדות? ראשית, טוענים המתנגדים, התוכנית תוביל למדינה פלשתינית. ובכן, התוכנית עוסקת בראש ובראשונה בזכותו ההיסטורית של העם היהודי על ארצו כתנאי בסיסי לכל מתווה מדיני בעתיד. זה שינוי פרדיגמטי שהפך על פיו את הרציונל שעליו התבססו כלל התוכניות המדיניות עד כה. בזמן שישראל יכולה להחיל ריבונות באופן מיידי על 30 אחוזים מהשטח, על הפלשתינים מוטלים תנאים דרקוניים שללא עמידה בהם לא יוכלו להתקדם: פירוק חמאס מנשקו, פירוז רצועת עזה, ויתור על תביעת השיבה, הכרה בישראל כמדינה יהודית, הכרה בירושלים המאוחדת, הפסקת ההסתה, ועוד. במילותיו של השגריר פרידמן, כשהפלשתינים יהפכו לקנדים. לא הסיכוי למדינה פלשתינית צריך להדיר שינה מעיניים, אלא הסכנה להישאר בגבולות אושוויץ ללא אחיזה אסטרטגית בגבול המזרחי. שהרי הצונאמי הפלשתיני מעולם לא היה תלוי בנו, והיכולת לשפר עמדות לקראת העימות הבא היא דרמטית.
שנית, אשליה שהתמיכה האמריקנית הנוכחית תימשך לנצח. רבים שכחו כבר איך לפני ארבע שנים דיבר הנשיא אובאמה במונחים של "כיבוש", ניסה לכפות את פינוי בקעת הירדן תמורת נוכחות צבאית זרה, ואפשר את החלטת 2334 שקבעה שההתנחלויות אינן חוקיות. התמיכה האמריקנית בהווה אינה מובנית מאליה, וחשיבותה רבה מול איומי ביה"ד הבינלאומי ומדינות אירופה. כשהמתווה מוצג כתוכנית אמריקנית, התנגדות לו תהיה קריאת תיגר על ארה"ב לא פחות מאשר על ישראל.
ולבסוף, תוואי השטח. אין ספק ששרטוט המפות הוא קריטי. מהלך היסטורי כזה מחייב עבודה יסודית וחשוב לתת רוח גבית לעוסקים במלאכה כדי לשפר את התוצאה. אך בל נשכח, הבחירה האמיתית איננה בין החלת ריבונות חלקית מיידית לבין החלתה על כל יו"ש בהמשך. הבחירה היא בין הטוב החלקי, שהוא בבחינת חלום, שאיש לא היה מאמין לפני עשור שיעלה על דל שפתיים, לבין ויתור על המהלך תמורת לא כלום. משום שכפי שלא היתה עד היום תוכנית כה מרחיקת לכת, קשה לשער שיקום ממשל אוהד יותר בארה"ב או ראש ממשלה ימני יותר ובלתי ניתן לאתרוג בישראל, בטווח הקרוב.
הרגע שבו עם ישראל יכול להרחיב את הריבונות על שטחי מולדת לא יכול להיות רגע של מחלוקת. לנציגי הימין בכנסת אין זכות למנוע את המהלך, שאם כן, תהא זו הוכחה צורבת לכך שברגע האמת הימין מוביל בעצמו לאובדן חזונו.
