אל תבנו על גיור המוני

בכל שנה לקראת ערב חג שבועות, חג הגיור והמתגיירים, מתפרסמים מאמרים הטוענים שרות המואבייה, הגיורת המפורסמת, לא היתה מצליחה להתגייר במדינת ישראל. הרבנים שלנו, כך נטען, לא מבינים שרק גיור המוני ישמור על ישראל כמדינה יהודית, ובמקום להקל, הם מחמירים. בניגוד לאינטרס הלאומי, הרבנים עושים כל מה שהם יכולים כדי לא לגייר את רות הרוסייה, האתיופית, השבדית - של ימינו. 

גם אני, כחוקר של הגיור בישראל, כתבתי על כך ואפילו זכיתי להיות שותף בוועדות שהגישו המלצות כיצד להפוך את הגיור לנגיש וידידותי יותר. השנה אני מרגיש קצת אחרת. הגיע הזמן להודות: אין שום סיכוי שיקרה כאן גיור המוני. אין שום סיכוי שרבנים, לפחות אורתודוקסים, יצליחו לגייר את כל הלא־יהודים בתוכנו. 

שימו לב למספרים: במדינת ישראל חיים כ־700 אלף לא־יהודים שאינם ערבים. מתוכם כחצי מיליון לא־יהודים עולים מכוח חוק השבות וילדיהם שנולדו בישראל. כ־200 אלף הם מהגרי עבודה, תיירים לא חוקיים, מסתננים ועוד. זהו מספר עצום שלא היה כדוגמתו בהיסטוריה של ישראל. שיעור הלא־יהודים בתוכנו מעולם לא היה כה גבוה. ישראל היא מדינה שטוב לחיות בה, ואלפי אנשים מכל העולם רוצים להגיע לכאן. מספרים אלו ילכו ויגדלו בשנים הבאות בעקבות נישואי התערובת בתפוצות ובעקבות חוק השבות, המקנה זכות עלייה אוטומטית לכל בן משפחה של יהודי עד דור שלישי.

אין שום רב בעולם שיוכל לגייר 700 אלף איש. בערב חג השבועות השנה אני מתחיל לחשוש שהקריאה הציבורית להקלות בגיור נועדה להעלים מהשיח את האתגר האמיתי - אתגר העלייה הלא־יהודית. מדינת ישראל לא יכולה להעלות בכל שנה אלפים רבים של לא יהודים, חלקם ללא זיקה משפחתית וללא זהות יהודית וציונית משמעותית, ואז ללחוץ על הרבנים לגייר אותם. זה לא יקרה. לא רק מכיוון שהרבנים מסרבים, אלא גם בגלל שאותם לא יהודים כלל אינם מעוניינים בזה.

שימו לב: המונח "גר" בתורה שונה לחלוטין ממונח הגיור שאנו מכירים כיום. בתורה "גר" משמעו אדם זר. בספר דברים נאמר על בני ישראל "כי גרים הייתם בארץ מצרים" - ברור שבני ישראל לא התגיירו במצרים. התורה מצווה את בני ישראל לדאוג לגרים, כלומר לזרים שבתוכנו, כי גם אנחנו היינו פעם כאלה. הגיע הזמן לרענן את מושג הגיור המקראי. אנחנו צריכים להכיר בכך שמאות אלפי לא־יהודים גרים בתוכנו, ועלינו לדאוג להם גם אם הם לא יתגיירו לפי הגיור הדתי. אנחנו גם צריכים לסייע למי מהם שרוצה להתגייר בגיור הדתי. וכדאי גם להקל כמה שיותר. 

אבל כל זה לא יכול להיות תירוץ למחדל העלייה הלא־יהודית. השיח על הגיור הוא במידה רבה תירוץ לבריחה מהבעיה האמיתית. הדבר הראשון שצריך לעשות כדי לשמור על זהותה היהודית של המדינה הוא לא להיאבק, לשווא, על גיור המוני, אלא לעצור את השטף האדיר של העלייה הלא־יהודית. כל עוד אלפי לא־יהודים ממשיכים להגיע בכל שנה, אסור לגלגל עיניים ולחשוב שהגיור הוא הפתרון. רות המואבייה היתה אחת. גיור של חצי מיליון לא יקרה. 

ד"ר נתנאל פישר הוא מרצה במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט, מומחה לגיור ולעלייה לישראל