מגש הכסף של ירושלים

משה ברודצקי, קצין חי"ר אמריקני שהגיע מארה"ב במלחמת השחרור להתנדב בכוחות האצ"ל, לחם שכם אחד עם הקיבוצניקים להדוף את ההתקפה של המצרים והכנופיות המקומיות. חבר נעוריו, פרופ' משה ארנס, שר הביטחון לשעבר, אמר עליו שהוא היה אחד הלוחמים האמיצים של הדור. פעמיים נפצע שם בקרב קיבוץ רמת רחל, המעוז הדרומי של ירושלים לפני שפונה.

שאלתי את ברודצקי (חברי הגדול ממני) מה הביא אותו להילחם עוד מלחמה, אחרי שעבר את הקרב על נורמנדי ונפצע בקרב מול הגרמנים. "העם שלי נלחם על ירושלים וישראל. שאשב בבית?!". 

ביום שחוגגים את איחודה של ירושלים, ראוי להתבונן על אלה ששימשו "מגש הכסף" של ירושלים. אחד מהם הוא החובש נתן שכטר, שהפסיק את לימודי הרפואה באיטליה עם פרוץ מלחמת ששת הימים, והצטרף לחבריו הצנחנים מבלי להודיע אפילו למשפחתו שהוא פה בארץ. כשטיפל בפצועי הצנחנים, מאחורי מוזיאון רוקפלר ליד חומת ירושלים, הופגזו על ידי חיילי הלגיון שבעיר העתיקה. שכטר נהרג כשסוכך בגופו על לוחם פצוע. 

ויש כאלה שהקריבו פעמיים. בבחינת "דמים בדמים - נגעהו". חברי, ד"ר אריה בכרך לא הכיר את אביו מעולם. אביו נהרג במלחמה להגנת ירושלים ב-1948, כשהוא משאיר אישה הרה. כשנולד, הוא קיבל את המשימה לשאת את שם אביו. לימים איבד את בנו - אוהד, שנרצח עם חברו אורי שחור, במורדות המזרחיים של הרי ירושלים. אהרון ענתבי חברי ללימודים איבד את אמו במלחמת השחרור בהפגזה על ירושלים. במלחמת ששת הימים נפל בקרב בו החלה המערכה על ירושלים, בגזרת ארמון הנציב.

כשחוגגים את איחוד ירושלים ראוי להסתכל על  גודל המחיר ששולם לשחרורה מידי זרים. בעיקר בימים שמוגשות לנו תוכניות לוותר על חלקים ממנה לטובת הרשות הפלשתינית, כדי להקים במזרחה של העיר בירה פלשתינית. כי כגודל המחיר גם גודל המתנה שניתנה לעם היהודי אחרי 2000 שנות גלות. לא רק בשל הקורבנות בעבר, אלא בשל הכישלון להסתמך על הסכמים. מלחמת ששת הימים החלה 20 שנה, אחרי הסכמי שביתת הנשק ב-48. לא ליקקנו דבש עם הירדנים באותן שנים. למשל:

• ירי ירדני על כנס ארכיאולוגיה במעמד הנשיא בן צבי בקיבוץ רמת רחל בו נרצחו 4 משתתפים ו-20 נפצעו. 

• ירי ספורדי או מכוון בקו התפר הירושלמי. לעיתים בתירוץ שמדובר בחייל ירדני בודד ו-'משוגע'. (זוכרים? כמו ברצח הנערות ליד נהריים).

• רוב באי קניון 'ממילא' השוקק היום, לא יודעים שבעבר, לפני איחודה של העיר, היה מסוכן להלך שם בשל חשש מירי מכיוון החומה, שער יפו ומגדל דוד.

מפקדי צה"ל, הרמטכ"ל יצחק רבין ואלוף פיקוד מרכז עוזי נרקיס, שחשו ממילא תחושת כישלון במשך שני העשורים של כיבוש ירדני, לאחר שהתושבים היהודים בעיר העתיקה הלכו בשבי ב-48 והעיר חולקה, הם ראו בהחזרת השליטה היהודית חובה מוסרית לעצמם, לעם ולירושלים. כשהירדנים הצטרפו למצרים במלחמת ששת הימים, הם לחצו ביחד עם מנחם בגין ז"ל, חבר ממשלת החירום אז, על יציאה למערכת המשך לשחרור חבלי המולדת.

כששאלתי את ברודצקי, הקצין היהודי האמריקני שלחם על ירושלים, מה דעתו על חלוקת הארץ ופשרות עליה, הוא החל לשיר את שיר בית"ר "שתי גדות לירדן זו שלנו זו גם כן". בהמשך ברודצקי הוסיף לי משפט באנגלית שמשמעותו - אנחנו לא פראיירים. נדמה שאחת משתי התשובות - או שתיהן - תשובה ציונית הולמת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו