רגל פה, רגל שם

מי שמתעקש שאין הבדל בין רגל של גבר לרגל של אישה, יכול לשלוח ילדות לביה"ס במכנסיים קצרים • כך כולם מרוויחים: הבנות ירגישו מועצמות, והבנים יוכלו לחפצן אותן, אבל בקטע נאור

מדי פעם, וכאשר מוצו דיוני העומק הפוליטיים ו/או המשפטיים ו/או חזירי בר משכשכים בבריכה מתנפחת בחיפה, יימצא פעיל זכויות האדם שיעלה על ראש שמחתנו את סוגיית קוד הלבוש הנשי.

איור: שמעון אנגל

בשנת 2016 סערנו כאשר כמה יועצות פרלמנטריות לא הורשו להיכנס לכנסת כיוון שהחצאיות שלהן היו קצרות מדי. "לא ניתן למשמרת צניעות לפעול בכנסת", כתבה ח"כ מרב מיכאלי. "לבוש מכובד לא יכול להיות שם קוד ואמצעי לדיכוי נשים". חבר הכנסת מנואל טרכטנברג הגדיל לעשות וניסה לפרוץ אל הכנסת בגופייה. 15 יועצות התאחדו והופיעו לעבודה בחצאיות מיני, הרוחות סערו, יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין התעקש על קוד הלבוש לכנסת - שאינו כולל חשיפת רגליים, ולמרות תגובות שמוקיעות את השפלת הנשים ודיכוין - חזר הסדר הטוב לשכון במשכן.

לא רק בכנסת ייהום הסער סביב רגליים חשופות. עם בוא הקיץ קורה לעיתים שתלמידות בית ספר מגיעות ללימודים עם מכנסיים קצרים. מאוד. הדרישה המיושנת "תלבשי משהו" הופכת לאפליה, החפצה, משטור הגוף ושאר מונחים שהמציאו מאז קיץ 2019, שהתאפיין בדיונים מתוקשרים על ילדות קטנות, יחידות ותמות שנשלחו הביתה להחליף למשהו יותר מכובד, בעוד הנאורים מהטריבונה מקוננים מרה על אפליה מגדרית ולמה לבנות אסור מכנסיים קצרים ולבנים מותר ומשטור הגוף ולא זוכרת מה עוד, אבל דברים ברוח זו.

בלהט הוויכוח על אורך המכנסיים הרצוי לבת נשכח העניין הזניח והאפרורי של טבע האדם, או הטבע בכלל. למרבה הצער, למרות שהמוסר האנושי צומח מהמאבק בין טבע האדם ויצריו לבין הרצון להתגבר עליהם, לפחות חלקית, אנחנו לא מנהלים את הקרב הזה לבדנו. טבענו בכבודו ובעצמו מתעקש להשיב מלחמה, ולעולם אינו מניח את נשקו.

אני עצמי אגנה את הטבע על כך שברא אותנו זכרים ונקבות עם נטייה ברורה להתעניין זה בזה. עוד חטא הטבע שלא זו בלבד שהמציא את המשיכה המינית מבלי להיערך לכך שיום אחד היא תיקרא "החפצה". ראוי הטבע לנזיפה כיוון שבמסגרת מאמציו לקדם את המשיכה בין המינים הוא ביטל את הניטרליות של הגוף והפך אותו למוקד עניין הדדי, אם כי אשבח אותו בקטנה על כך שחוץ מכמה נודיסטים אדוקים בפינלנד - גברים ונשים כאחד מקשרים בין הגוף העירום לבין מין. בכך הוכיח הטבע שהוא אמנם מטונף, אבל לפחות בתחום הזה הוא לא מפלה.

היכן הטבע מפגין זלזול מוחלט בערכי השוויון? הו, קצרה היריעה. הטבע הפלה באופן מקומם בין קסמי הרגל הנשית לבין הכלונסאות השעירים שהם הרגל הגברית. ייתכן שזו אחת הסיבות לכך שגברים במכנסונים קצרצרים מעוררים בצופה רגשות קצת יותר סטריליים מכפי שתעורר רגל נשית, וייתכן שנשים ונערות שבוחרות לחשוף רגליים לא עושות זאת רק בגלל החום אלא כי לטבע הערמומי לא אכפת מרעיונות גדולים: הוא לא יבחל באמצעים כדי לקדם את בניו ובנותיו אל פרו ורבו. ואם המחיר הוא רגל נשית חשופה ורגל גברית במכנסיים עד הברכיים - תנו לטבע כמה שניות והוא כבר ייטע בלב המחפצן והמחופצנת מחשבות מהסוג המגדרי. זה גועל נפש, גבירותיי ורבותיי, וזה לא הולך להשתנות גם במילניומים הבאים.

טיבו של האדם שלא תמיד הוא אוהב להכיר בעובדת היותו יצור ביולוגי ומוכוון רבייה. אני מבינה את האדם, חומלת עליו, ועם זאת אומרת לו בתקיפות: זה מה שיש. תתמודד.

הדיונים על אורך החצאית או המכנסיים, על עומק המחשוף, יכולים לשעשע את מי שזה עתה סיים לקרוא את כל מכרזי משרד התשתיות בעשור האחרון וכעת עיתותיו בידו. העולם המערבי, שנפטר בהצלחה ממנגנוני האפליה האמיתיים של נשים, מוצא את עצמו כאותו קורא מסור, שחייב להעסיק את עצמו במטרות נעלות גם כאשר המטרות העליונות הושגו. ואז מה נותר לו לאדם במאבקו נגד הטבע? במקרה הטוב - מכנסיים. במקרה הרע - נשים בתפקידי לחימה.

אני נוטה שלא להתייחס ברצינות תהומית מדי לחשיפת הגוף הנשי כמבטא בו בזמן גם העצמה ועצמאות ובמקביל גם את היפוכן: החפצה והקטנת האישה לדרגת אובייקט מיני. יחסי המינים הם נושא לדיון ותיק ולעיתים מהנה, אך כל עוד אנשים ממשיכים לחפש ולמצוא את זיווגם ההגון - לא נורא אם יעסקו בשטויות כדי להעביר את הזמן עד לחופה.

אך כאשר ההתעלמות מההבדלים המהותיים בין גברים לנשים מתחלפת בשאיפה נשגבת - אך עקרה - לשוויון בכל תחומי החיים, היא מנסה לברוא עולם אנושי שמחולק לקוביות זהות. תוציא אחת ותכניס את אחותה ואף אחד לא ירגיש בהבדל.

השבוע הוגשה עתירה לבג"ץ על ידי ארבע נערות אמיצות, שאפתניות ומרהיבות, שמבקשות לפתוח את כל תפקידי הלחימה בצה"ל לנשים, כולל חי"ר. אני מעריצה מעומק הלב את ארבעתן, וכל נערה אחרת שנאבקת כדי לחרף את נפשה על הגנת המולדת. אני מעריצה כל מי שמוכנה לסכן את בריאותה באימונים שלא מתאימים למבנה הגוף הנשי, להתעקש להיות משובצת למשימות שדורשות מסת שריר ועצם שהן לא ניחנו בה, להסתכן מול אויב שלא ייתן להן הנחות, לא יוותר להן בסרגל המאמצים, ובשעת קרב יניח להן כדי לרוץ אחרי עמיתיהן הגברים.

בתקופות נאורות פחות היה ברור שתפקידי לוחמה נועדו לגברים, ולא רק בגלל הכושר הפיזי, אלא בגלל האישיות הגברית, שהיא תוקפנית ורצחנית יותר, ומותאמת יותר לשדה הקרב. אך בעולם שבו מתעקשים ללמד אותנו שאין הבדל בין רגל של אישה לרגל של גבר - אפשר לשלוח ילדות לבית ספר במכנסיים קצרצרים. הן ירגישו חופשיות ומועצמות, וגברים יוכלו לחפצן אותן, אבל בקטע נאור. ונשים יישאו נשק ויגנו על הגברים שלהן, בעוד אלה פורטים עלי גיטרה, רוקמים מפיות, משתמטים מהמשימה הגברית של הגנה על הנשים והילדים, ועוד מרגישים פמיניסטים על הדרך.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו